משפחה במסע

This is probably the last post about "Farewell from Romania" All my adult life I was a Zionist and I self identified myself as a 100% Israeli woman. I sure felt this way when I lived in other countries and represented Israel in my work. Being surrounded by Israelis and working at the Israeli embassy and the Jewish agency for Israel helped to maintain this feeling. Until I arrived in Romania.  In Romania, I have a Latin group of friends.  To my surprise, I discovered that I feel comfortable and "at home" with them just as much as when I'm with my Israeli friends. This led me to rethink my identity and the education I got at home. I realized that I am not only Israeli, I'm also LATINA. Being raised in a Spanish speaking home with Latin vibes and traditions is part of who I am, even though I didn't give it much of a thought all these years. When the day had come, I wanted to say goodbye to lovely Bucharest, to laugh and have fun after so...

We moved back home 4 days ago, but as soon as we landed we entered in quarantine.  So it doesn't really feel like home yet, plus I got a lot of time to think.... It seems to me that, when a person tastes different countries, each place leaves something in his heart. Looking at the journey I've done until now, every country symbolizes something meaningful in my life path: Argentina is freedom Brazil is love Russia means becoming mature Israel is home and Romania.....  Well,  Romania has taught me another kind of motherhood and for that I will always be grateful. These past three years in Romania were simply amazing for our family. Romania is beautiful, she has an interesting history, honor to traditional arts and nature, great food and most importantly, warm caring people. We will always cherish the memories and the true friendships we made during this period. Thank you dear friends and la revedere Romania! ...

סיגישוארה היא עיר מצודה יפהייפיה במרכז טרנסילבניה.  העיר המבוצרת היטב, נבנתה בימי הביניים על ידי גרמנים סאקסונים (ומסוקסים?) וב 1999 הוכרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. בעברה הייתה מרכז מסחר ואמנות עולמי והוקמו בה כ 15 גילדות שונות אשר חיו זו לצד זו. מעבר העץ משמאל נבנה ב 1800 לטובת זקני השבט, על מנת שיוכלו גם הם להגיע בנוחות לכיכר העיר מרתק נכון? הרי ברור שלא בגלל זה הגעתי לסיגישוארה.... הגעתי אליה כיון ששם נולד דרקולה. או לפחות כך אומרים. במסגרת המסע הבלתי מוכתר שלי, לתור את נקודות העניין הרומניות הקשורות לנסיך המרושע הזה, ידעתי שאני צריכה לעבור גם בעיר הזו. והרווחתי בגדול, כי היא מיוחדת ואמיתית וסחפה אותנו בדמיון הרחק אל העבר. כיכר העיר הצבעונית, היא דווקא מרובעת אז הנה 9 המלצות לטיול בסיגישוארה: 1. תצפית ממגדל השעון  Turnul cu Ceas התחלנו מכיכר העיר המרכזית  Piata Cetatii  שבמרכז המצודה. המשכנו למגדל השעון, שם ניתן לעלות לתצפית על העיר (מגובה 64 מ') ולביקור קצר במוזיאון ההיסטוריה של סיגישוארה. המגדל נבנה במאה ה14 ושרד שריפה גדולה. עד היום...

קלוז' נאפוקה היא העיר השנייה בגודלה ברומניה.  בירת מחוז טרנסילבניה ומעוז סטודנטים בלתי מעורער. בקלוז' חיים כ 350,000 איש, מתוכם כ 100,000 סטודנטים הלומדים באוניברסיטאות השונות, אך עיקרם סטודנטים לרפואה. ככורח יוצא מכמות כה מכובדת של חבר'ה צעירים/רווקים/רחוקים מהבית/צרכני קפאין/כל האפשרויות גם יחד, קמה בקלוז' סצנת לילה לא רעה בכלל והאווירה ברחובות העיר (במרכזה במיוחד) היא אווירה קלילה ומאגניבה ביותר. Chios אחד המקומות הרומנטיים בקלוז' הליכה לאורך הנהר או בסמטאות של מרכז העיר, הופכת במהירות לשיטוט איטי ובהייה בחלונות רחבים המציגים מסעדות מושקעות, בתי קפה מעוצבים לעילה וחנויות בוטיק קטנות ומתוקות. איפה תמצאו את פינות החמד האלו? יצאתי לברר והנה מה שגיליתי, קלוז' נאפוקה מהזווית הסטודנטיאלית: ארוחת הבוקר הטובה ביותר -  Da Pino  לחצו פה ארוחת הבוקר פה, לא סתם טובה, היא משובחת. אחת הטעימות שאכלתי ברומניה.  מדובר במעדניה (שהיא שלוחה של מסעדה יוקרתית הצמודה אליה) עם מקרר גבינות, ריבות ומאפים שיגרמו לכל פודי מתחיל לרייר כבר מקצה הרחוב. ביצת עין בתוך לחמ...

מזה כשנה שאנחנו גרים ברומניה, בפרבר רגוע ושליו, רווי מתחמי מגורים מרופדים בווילות רחבות, מדשאות מטופחות ובריכות שחייה. מרבית השכנים שלנו, כמונו, הם זרים המתגוררים ברומניה. הקופאיות בסופר דוברות אנגלית ורכבי יוקרה דוהרים ברחובות המועטים של השכונה. נוח למדי. כבר זמן רב שרצינו לטעום מרומניה האמיתית, זו המחוברת אל הקרקע והטבע, זו הדוברת רומנית, זו האוכלת ממליגה כל יום ולא פיצה מהמקפיא. והנה נקרתה הזדמנות והוזמנו לבקר בביתה של מריאנה. כך קרה שבשבת בבוקר שמנו פעמינו לדרום בוקרשט ויצאנו מהעיר למסע קצרצר שהפעים אותנו, הפתיע וריגש. שעה של נסיעה במרחבים מישוריים לגמרי, שדות בר ושדות חקלאיים נפרשים משני צידי הדרך ואוטוסטרדה מצוינת וחדשה למדי שהעלתה חיוך על פניו של בן הזוג. בסופה של אותה השעה הגענו לקו הגבול של הפארק הלאומי Comana  . עגלה וסוס, כלי תחבורה פופלארי מחוץ לבוקרשט שם, לצד היער העבות נמצא כפר רומני. לא קטן מידי, לא גדול מידי, הכפר הזה יחד עם עוד כפר שכן, נקראים Comuna Prundu , ההגדרה הרשמית לאזור מגורים כפרי ברמת החלוקה המנהלית הקטנה ביותר. ברומניה קיימות כ 2,700 קומונות...