משפחה במסע

יציאה לרילוקיישן, בדומה להריון היא מפחידה ומרגשת כאחד. יציאה לדרך חדשה ומרגשת שלא ניתן לצפות כיצד תסתיים ומה יעבור עלינו במהלכה. לפני המעבר דיברתי עם כמה שיותר א.נשים, אספתי מידע, נסעתי לבקר שם ולחפש בית וביה"ס. ממש כמו בהריון הראשון, כשקראתי ספרים, עשיתי קורס הכנה והלכתי לסיור בחדר הלידה. בשני המקרים אספתי עצות של אחרות, הקשבתי בשקיקה לסיפורי הצלחה (אקזיט מטורף ואושר עילאי) ולסיפורי אכזבה (ניתוח קיסרי חרום אחרי פיטוצין) וניסיתי לנחש איך יראה הסיפור שלי. ובשני המקרים, ברילוקיישן כמו גם בהריון, הסיפור שלי היה שונה, ייחודי ובלתי צפוי. לא משנה כמה שאלתי, ביררתי והתארגנתי מראש, שום דבר לא באמת הכין אותי לעוצמת החוויה ולתעצומות הנפש שנדרשו ממני במהלכה. תעצומות נפש בלידה - נשימות ונשיפות, לתזמן צירים, להודיע לדולה ולהורים, ללחוץ לדחוף, לבכות, לצחוק, לשרוד את מערבולת הרגשות הבלתי נגמרת. תעצומות נפש במעבר - מכירת דירה ורכב, אריזת ושילוח מכולה, מציאת בית ומסגרות, ביטוחים, חיסונים, פרידות ומערבולת רגשות בלתי נגמרת. אנחנו הנשים, למדנו על עצמנו, שאנו בנויות לזה, מוכנות לזה. אנחנו נשים חזקות ו