משפחה במסע

כל החיים חלמתי להגיע לשושן. יש בה איזשהו קסם כזה שמתנגן כבר בשם שלה. נסו להגיד אותו - שושן. צליל מתקתק כזה שמעלה לי ריחות קינמון וכמון. טעמם של אגוזים ורימון, פרג ותמרים עולה בפי כשאני עוצמת עיניים ואומרת לעצמי - שושן. כנראה שהסרטים בנאשיונאל גיאוגרפיק על פרס והמדבריות, והסיפור של מגילת אסתר פשוט עושים לי את זה.  כל כך עושים לי את זה שאחרי הצבא החלטתי לעשות את הטיול הגדול שלי בשושן, אבל החבר'ה לחצו על דרום אמריקה ובסוף מצאתי את עצמי נוחתת בבואנוס איירס, וחלום שושן.... עודו קיים. תארו לעצמכן את גודל השמחה וההפתעה, כשהודיעו לנו שישראל פותחת שגרירות בשושן וביקשו מאיתנו לצאת לשליחות נוספת כדיפלומטים של ישראל, והפעם - ביעד החלומות שלי.  חשבתי לעצמי, שאחרי ששירתנו את המדינה בברזיל, ארגנטינה, רוסיה ורומניה, אנחנו כבר למודי מעברים והכל קטן עלינו. חשבתי שאנחנו יודעים הכל ושלא נותר לנו מה ללמוד. מה רבה הייתה הפתעתי..... נחתנו בשושן והחיים שלי השתנו ברגע. המציאות טפחה לי בפנים והפכה את כל מה שהכרתי. חצי שעה נסיעה משושן וזה הנוף שתראו היום, שנתיים לתוך החיים השושניים