משפחה במסע

"אנחנו יוצאים לשליחות ברומניה" הוא אמר לי. "דיברו איתי על איוש מיידי, תוך חודש, גג חודש וחצי אני מתחיל תפקיד" הוא ממשיך, קולו מהסס ומבטו ממתין לאישור ממני. לא שאני אמורה או יכולה לאשר כזה דבר בכלל, הרי על כך תקום או תיפול הקריירה שלו, המפרנס הראשי שלנו, אז קטונתי מלאשר את רומניה או כל מדינה אחרת. אבל..... פאקניג רומניה!! שוב מזרח אירופה, שוב שלג וקור, שפה זרה ולא שימושית לחיים, בבושקות עם מטפחות ועגלות סוסים ברחובות. למה? למה זה מגיע לי? לא יכלו לשלוח אותנו לברצלונה או מדריד כמו שפנטזתי כל השנה? חלמתי על מקום דובר ספרדית, על חופי ים וביקיני, על שחיתות קולינארית ובמקום זה קיבלתי ממליגה. פאקינג רומניה הרמתי מבטי, חייכתי אליו ואמרתי לו "מצוין! ממש שמחה בשבילך שקיבלת שליחות. נתחיל להתארגן?" וכך התחלנו את המסע המשפחתי שלנו. המפרנס מוביל בראש ואני לוקחת צעד אחורה, עוזבת משרה מספקת ומעניינת, קוטעת החיים לרגע ומתרכזת באקסל משימות לקראת היציאה למסע, עיתוק המשפחה למדינה אחרת. במשך שלושה חודשים החיים שלנו התקיימו בשני יקומים נפרדים. המציאות אותה חיים: לקום...

עד לפני כמה חודשים, כשהיינו מתעוררים לשבת עצלה כזו ללא תוכניות, היו שתי אפשרויות פעולה מבחינתנו. אם זה יום קיץ - הולכים לים ובצהריים מתקפלים מלאי חול לאחת הסבתות למקלחות, ארוחה והתנחלות בסלון אם זה יום קר - הולכים לאחת הסבתות להתנחלות בסלון כיוון שכבר לא כ"כ פה ואין לנו ים בקרבת מקום ובהחלט גם לא סבתא, נאלצנו להעסיק את עצמנו וכך קרה שהחלטנו לנסוע ל Snagov זהו כפר קטן השוכן 30 ק"מ מבוקרשט, בקצהו האחד יער שמוכרז כשמורת טבע ובקצהו השני אגם סנגוב שהוא בכלל לא אגם אלא לימן של נהר יאלומיצה שעובר בקרבת מקום. גודלו כ 6 ק"מ ועומקו 9 מטרים. באמצע יש אי גדול כך שלעין בלתי מזויינת  (חיחיחי) זה בהחלט נראה כמו אגם לכל דבר. בין הכפר לאי מחבר גשר גדול וארוך. כשהגענו התקרר פתאום והכול התמלא ערפל, בקושי ראינו את האי בקשה הגשר וזה היה אפילו קצת מפחיד, מייד הפכנו את זה למשחק ורצנו את רוב הדרך עם הבנות. ערפל לכבוד Halloween המתקרב ובא לשמחתנו הרבה באי חיכה לנו פארק שמור ומטופל ובמרכזו מנזר סנגוב. במנזר הזה קבור ולאד צפאש הידוע גם כ"דרקולה...

חודשיים חיינו בנפרד. הוא בבוקרשט בתפקיד חדש (ללמוד, להבין, לעשות רושם טוב, להפנים ולתכנן, ובמקביל להכין את הבית, להתחבר לאינטרנט, לקנות מכשירי חשמל, לקנות רכב וכו'). ואנחנו בארץ, מתקפלות ונפרדות (למיין, לארוז, למצוא שוכרים לדירה, למכור רכב, לבטל הוראות קבע, להפיק מסיבות פרידה בגנים, לסיים את כל האלכוהול בארון וכו'). קשה לתאר את גודל השמחה כשסופסוף התאחדנו וחזרנו להיות יחד, למרות העצב העצום על העזיבה והחשש מהבאות, חשנו כולנו גם הקלה על כך שהתא המשפחתי המצומצם שלנו חזר לעצמו. וכך קרה שביום שישי בבוקר המראנו לבוקרשט, שעתיים ועשרים טיסה וחיים חדשים התחילו. נכנסנו לבית החדש, התרגשו והתלהבנו עם הבנות עם כל מפגש עם צעצוע מוכר ובובה אהובה ואחרי כשעתיים, פתאום ירד האדרנלין..... ושקט. בית ענק, לא מוכר, כמעט ריק, כשמהלכים בו מהדהדים הצעדים שלנו. דממת שישי חונקת ולא חגיגית החלה לעטוף אותי כשהבנתי שאין לנו ארוחת שישי. רק אנחנו והשקט הרומני. אמא שלי לא פה, חמותי לא פה, גם סבתא שלי לא, ואף חבר/ה באופק. גלגל הצלה? חבר טלפוני? אף אחד לא יעזור לי עכשיו.... רגע לפני שהתחלתי לשקוע במרה שחו...

הבכורה עולה לכיתה א'. זה לא מוריד מערכה של זו שנכנסת לגן טט"ח, גן של גדולים, אבל - הילדה עולה לכיתה א'!!!!! אני מתרגשת, אני לחוצה, אני זקנה, וואו, כמה מחשבות בו זמנית שמשלימות ומפריעות זו לזו, הראש שלי הומה כמו כוורת דבורים. עולה לכיתה א', בעצם ל first Grade, בביה"ס בינלאומי במדינה זרה, והחל מהיום הראשון תחווה יום לימודים ארוך באנגלית. הילדה דוברת עברית, כן? אז איך לעזאזל עושים את זה? (למה לעזאזל עושים את זה, זו כבר שאלה אחרת לגמרי שאולי נדון בה בהזדמנות אחרת).  איור קסום של Regina Shafir  להלן רשימת המכולת שלי שבתקווה תעזור לנו לצלוח את החוויה בצורה הרגועה ביותר: 1) חושחש הבלש - בעבר כבר סיפרתי על כך שאצלנו בבית נרגעים ככל שיודעים , וזה כלי שבאופן מודע אנחנו מעבירים לבנות, אי לכך, ניסינו מראש להבין כמה שיותר דברים על ביה"ס: נכנסנו לאתר, הראינו לה תמונות וסרטונים, שוחחנו עם הורים לתלמידים וניסינו להבין מה זה כיתה א' בביה"ס בינלאומי בבוקרשט. כשביקרנו בביה"ס צילמנו לה מה שנראה לנו חשוב ורלוונטי (תמונות של הקפיטריה, כיתות הלימוד, חצר ה...