משפחה במסע

חבר כתב לי לפני כמה ימים שאני "חיה את החלום" ומאז המילים האלו מהדהדות לי בראש. אני נוהגת ברכב, מסתכלת סביב ושואלת את עצמי: "זה החלום?", "האם כך נראה האושר?" אם אני חיה את החלום, האם אני לא אמורה ללבוש לבן ולרחף באוויר מוקפת לבבות וזיקוקי דינור? איך זה שאני מרגישה את השגרה הרגילה וגרורותיה משתלטות על חיי, על חיי החלום שלי? חלומות על חיים אחרים - ציור של Regina Shafir בבחינה מדוקדקת יותר של העניין, מסתבר שכן. אני חיה את החלום. אפילו כמה חלומות. חלום הבית הפרטי - בית פרטי (עם לבנים אדומות וקמין בסלון) וחצר -  ✔️ חלום הרילוקיישן - עברנו לפני שנה לרומניה, הבנות במסגרת לימודים פרטית מהיוקרתיות במדינה, לומדות אנגלית - ✔️ חלום הלא לעבוד - אנחנו חיים במדינה כל כך ענייה, שפער המחירים הנוצר מול המשכורת של בעלי יכול לאפשר לי להישאר בבית ולעשות מה שבא לי בזמני החופשי. מה שבא לי - ✔️ אני מרימה את הראש, מחפשת את זיקוקי הדינור ותוהה למה אני לא מרחפת מאושר. יכול להיות שכל החלומות האלו, על הבית הפרטי והחצר, על להיות זמינה תמיד לילדים ולהכין ארוחות טריות כל ...

דתיה בן דור טוענת שכדי לדעת אם הגיע האביב צריך להסתכל סביב.  "...ואם רואים שאין עוד בוץ בשבילים  ואם רואים שנעלמו המעילים  ואם פרג וגם חרצית  לכבוד החג קישטו עציץ  אז יודעים  שבא אביב..."  אולי זה נכון ליושבים בארץ הקודש, אבל פה בניכר הרומני הקר, זה לא ממש עובד ככה. מסתבר שהאביב אמור להגיע היום. ב 1/3 מתחילות חגיגות האביב הרשמיות. העיר מלאה דוכני פרחים וקישוטים אביביים בזמן שבחוץ 16- ורוחות במהירות של 40 קמ"ש. הבוקר כולם איחלו לי חג אביב שמח אבל פאתי העיר נראים כך: ילדים, עזרו לנו למצוא את האביב מסתתר בתמונה חג האביב ידוע בכינויו מרצישור   martisoar e , שכן הוא חל בחודש מרץ. האגדה מספרת על סבתא רעה ונרגנת Baba Dochia שמתעמרת בכלתה ושולחת אותה לבצע מטלות בלתי אפשריות במעבה היער, אך עם עזרה אלוהית ובניגוד לכל הגיון, הבחורה המסכנה עומדת במטלות. בבה דוקיה, החמה הכועסת, יוצאת ליער עם עדר כבשים (או שמא עיזים) מכוסה בשבעה מעילים לחפש ולבדוק איך זה שהצליחה במשימות. כ"כ חם לה מהמאמץ שהיא פושטת את המעילים אחד אחרי השני עד שנשארת ללא כיסוי ביע...

בין כסה לעשור . זמן לחשוב פנימה, להסתכל על עצמי ולעשות תשובה. לבקש סליחה ולהתנצל כמובן בפני מי שצריך (סליחה אמא!). אבל לפני כן, להבין עם עצמי מה היה לי טוב השנה ומה רע, מה אני רוצה לשנות ואיך . אז מחטטת לעצמי בנשמה, פוצעת אותה קצת ושלא במכוון המחשבות מתכווננות למעבר. נטשתי את האחיין המתוק שלי, עזבתי את אחותי, התפטרתי מהעבודה הנהדרת שלי, ופתאום מול אלו, תחושות חיוביות חזקות מאוד מהשהות פה, הרחוקה מהבית. והכי קשה, שלאט לאט הרחוק מתחיל להרגיש כמו בית . מה בכלל הופך בית לבית ? כשהיינו קטנות למדנו בדרך לא דרך, שריבוע ועליו משולש הוא בית. כלומר, מבנה אירופי עם גג מוכן לחורף מושלג, גג כזה שהשלג יגלוש ממנו בשיפוע אל הקרקע ולא ייערם עליו. ובינתיים בגוגל אומרים שבית הוא מבצרו של אדם, אומרים שבית הוא לא בית אם הוא לא מכיל משפחה, אומרים שבית הוא איפה שהלב שלך . " על בית חלומותי איני יודעת כלום   ככל חלומותי אפל הוא וחתום .... .... דבר אחד עליו ידוע לי עכשיו -  יגור בו איש אחד אשר אותי יאהב   " (נעמי שמר) Regina Shafir מייפה את החיים טסנו לרומניה לשלושה...

הבכורה עולה לכיתה א'. זה לא מוריד מערכה של זו שנכנסת לגן טט"ח, גן של גדולים, אבל - הילדה עולה לכיתה א'!!!!! אני מתרגשת, אני לחוצה, אני זקנה, וואו, כמה מחשבות בו זמנית שמשלימות ומפריעות זו לזו, הראש שלי הומה כמו כוורת דבורים. עולה לכיתה א', בעצם ל first Grade, בביה"ס בינלאומי במדינה זרה, והחל מהיום הראשון תחווה יום לימודים ארוך באנגלית. הילדה דוברת עברית, כן? אז איך לעזאזל עושים את זה? (למה לעזאזל עושים את זה, זו כבר שאלה אחרת לגמרי שאולי נדון בה בהזדמנות אחרת).  איור קסום של Regina Shafir  להלן רשימת המכולת שלי שבתקווה תעזור לנו לצלוח את החוויה בצורה הרגועה ביותר: 1) חושחש הבלש - בעבר כבר סיפרתי על כך שאצלנו בבית נרגעים ככל שיודעים , וזה כלי שבאופן מודע אנחנו מעבירים לבנות, אי לכך, ניסינו מראש להבין כמה שיותר דברים על ביה"ס: נכנסנו לאתר, הראינו לה תמונות וסרטונים, שוחחנו עם הורים לתלמידים וניסינו להבין מה זה כיתה א' בביה"ס בינלאומי בבוקרשט. כשביקרנו בביה"ס צילמנו לה מה שנראה לנו חשוב ורלוונטי (תמונות של הקפיטריה, כיתות הלימוד, חצר ה...

כבר 24 שעות שאני מסתובבת עם מחנק בגרון, עוצרת את הדמעות ומנסה לנשום עמוק ולהתנהג כאילו הכול כרגיל. "לעבור לגור ברומניה? לא מפחיד אותי בכלל". ככול שאני אומרת את זה יותר, כך אני פחות מאמינה לזה. מרכיבה משקפי שמש ומסתירה את העיניים הנפוחות מההורים בגן. בסוף היום הבנו שצריך להתחיל לפעול. אנחנו שנינו זוג יא-בשים, ייקים, רציניים כאלו, ככול שנדע יותר כך נרגע יותר. אנחנו האנשים שקוראים כל פוסט וכתבה לפני טיסה לחופשה בחו"ל, אנחנו אלו שקראו את ספרי ההריון והלידה והרגישו מוכנים. נראה שהגיע הזמן לאסוף מל"ם . התחלנו בשיחות טלפון לחבר'ה מהעבודה ולמחרת היום צורפתי קבל עם ועדה לקבוצת הוואטסאפ "בוקרשט ישראליות", בה חברות כ 70 נשים, שכשמה כך גם הן, ישראליות שחיות בבוקרשט. ופתאום, בהינף הקלדה קלה, עולם שלם התגלה לי. רק הצגתי את עצמי בקבוצה ותוך דקות ספורות קיבלתי עשרות הודעות פרטיות ושיחות טלפון מרומניה, עשרות! ומעברו השני של הצג, נשים. כמוני. שחששו, עברו, התנסו, והיום הן שמחות, מלאות חוויות וידע חשוב ומעניין. בשלוש השעות שעברו מרגע שליחת אותה ההודעה לא יכולתי...