משפחה במסע

אירוויזיון איזו אסוציאציה המילה הזו מעלה לכם? פייטים, נוצות, דוז פואה, דפנה דקל..... לי היא מעלה זיכרונות של שינה על מזרנים בסלון. ניסיונות נואשים לשמור את העיניים פקוחות ולהצליח להישאר ערה עד סוף ההצבעה. זוכרת איך היינו רוקדות בהפסקה בבית הספר, את "כאן נולדתי" של דץ ודצה משל היו ריקוד מושחת של פטריק סוויזי ו"בייבי".  בתקופת האירוויזיון היינו מכינות טבלאות ומנקדות את השירים, מהמרות על גוגואים ומנסות לנחש מי תהייה המנצחת. כן.... אין ספק שאני מאוהבות תחרות השיר הזו. תחרות שמוכיחה שאנחנו אירופה ולא רק אסיה, תחרות שמביאה איתה ניחוח מערבי עתיק, טירות, מלכות ואבירים. כן, מותק, אנחנו באירוויזיון! שפתון אדום והכיתוב אירוויזוין מאחור, ניחוח אירופאי באוויר חוגגים אירוויזיון ברומניה השנה, האירוויזיון מתקיים בישראל וזו ממש הרמה להנחתה לכל הנציגויות הרשמיות שלנו באירופה. כי מי לא רוצה להיות חלק מארוע צבעוני, ליברלי וסובלני כמו האירוויזיון? ארוע כזה, ראוי לקדם ולשווק ברשתות החברתיות, לקהל צעיר ודינאמי. אם ישראל רוצה לקדם את עצמה מול המילאניאל'ס הרומנים, כד...

קלוז' נאפוקה היא העיר השנייה בגודלה ברומניה.  בירת מחוז טרנסילבניה ומעוז סטודנטים בלתי מעורער. בקלוז' חיים כ 350,000 איש, מתוכם כ 100,000 סטודנטים הלומדים באוניברסיטאות השונות, אך עיקרם סטודנטים לרפואה. ככורח יוצא מכמות כה מכובדת של חבר'ה צעירים/רווקים/רחוקים מהבית/צרכני קפאין/כל האפשרויות גם יחד, קמה בקלוז' סצנת לילה לא רעה בכלל והאווירה ברחובות העיר (במרכזה במיוחד) היא אווירה קלילה ומאגניבה ביותר. Chios אחד המקומות הרומנטיים בקלוז' הליכה לאורך הנהר או בסמטאות של מרכז העיר, הופכת במהירות לשיטוט איטי ובהייה בחלונות רחבים המציגים מסעדות מושקעות, בתי קפה מעוצבים לעילה וחנויות בוטיק קטנות ומתוקות. איפה תמצאו את פינות החמד האלו? יצאתי לברר והנה מה שגיליתי, קלוז' נאפוקה מהזווית הסטודנטיאלית: ארוחת הבוקר הטובה ביותר -  Da Pino  לחצו פה ארוחת הבוקר פה, לא סתם טובה, היא משובחת. אחת הטעימות שאכלתי ברומניה.  מדובר במעדניה (שהיא שלוחה של מסעדה יוקרתית הצמודה אליה) עם מקרר גבינות, ריבות ומאפים שיגרמו לכל פודי מתחיל לרייר כבר מקצה הרחוב. ביצת עין בתוך לחמ...

ב 31.8 בכל שנה, מצוין ברחבי המרשתת, יום הבלוגים הבינלאומי. זהו יום שבו מיליוני (?) אנשים בכל העולם, חוגגים את אהבתם לצילום, לאכילה, לעיצוב ובעיקר לכתיבה (וחשיפה).  השנה זו הפעם הראשונה שאני משתתפת ב Blog Day ושמחה לקיים את מצוות הבלוגרים ביום זה, ולהמליץ על 5 בלוגים שאני אוהבת. שלושת הראשונים הם של בלוגריות ישראליות שעוסקות בחינוך, בסביבה ובחיים שלהן ואני מתחברת לכתיבה שלהן ולתוכן הזה. שני הבלוגים הבאים הם של בלוגרים רומנים, כיוון שהבלוג שלי עוסק הרבה ברומניה וחייב את קיומו למעבר שלנו לרומניה, חשבתי שזמן הראוי לתת לכך מקום היום. אז חבר'ה, הבמה שלכם. יום בלוגים שמח! קרדיט: ליטל ירון  בלוג: מגלה את השרון מורה בפיג'מה בלוג החינוך של ליאת שמרלינג-מאיר, הוא אחד הבלוגים הראשונים שיצא לי להכיר ולקרוא. ליאת היא מחנכת כיתות א'-ב', שהחינוך ואהבת הילדים זורמת בעורקיה. היא מתעדת את הגיגיה ואת יישומם בבלוג הזה שהוא מקסים במיוחד ונעים לקריאה. ובכלל, עצם העובדה שיש לה זמן לכתיבת בלוג די ראויה להערכה. קרדיט: ליאת שמרלינג-מאיר   בלוג: מורה בפיג'מה Urban Glanc...

כולם מדברים על סיביו ועל כך שחובה לבקר בה, אך אנחנו כבר שנה פה ונמנענו מלהגיע אליה.  למה? כיוון שזמן הנסיעה הוא כחמש שעות והבנות שלנו מקיאות וסובלות ברכב. ובכלל, כמה העיר הזו כבר יכולה להיות מעניינת...?  מפה לשם, החופש הגדול הגיע ואיתו חוסר המעש של הבנות והחלטנו לרכוש כדורים נגד בחילה ולנסות את מזלנו בדרכים. שינסנו מותניים ונכנסנו לרכב. אחרי חמש שעות נסיעה אינטנסיביות ואלף עצירות פיפי, הגענו לסיביו ובבת אחת כמו בתאום מראש, נפערה לנו הלסת. לא יכולנו להאמין למראה עינינו, כאילו שחזרנו אחורה בזמן לימי הביניים, תפאורה קסומה ומרהיבה של עיר גרמנית עתיקה נפרשה מולנו. עיר גרמנית עתיקה נפרשה מולנו סיביו מתהדרת בחלונות מעוטרי וילונות ופרחים, גגות אדומים מיוחדים, חומת מגן עתיקה ומגדלי תצפית משוננים. היא הוקמה במאה ה- 12 על ידי קבוצת סקסונים (גרמנים) ומרכזה ההיסטורי משומר היטב. שיטוט ברחובותיה מעלה מיד דמיונות וניחוחות של שווקים עתיקים, גברות בשמלות מהודרות, נערי חצר מרושלים וחיות חווה המתרוצצות בכל פינה.   העיר שומרת עד היום על השם הגרמני שלה, הרמנשטט Hermannstadt,...

האגדה של היפיפיה הנרדמת הקסימה רבות מאיתנו כשהיינו קטנות, על אף כמה חורים בעלילה שאינם נשמעים הגיוניים. אחד מהם, שנראה לי מוזר במיוחד, היה הפרט בסיפור המתאר את הנסיך מגיע לטירה כעבור 100 שנות תרדמה, והטירה מכוסה בצמחיה. הוא נאלץ לפלס את דרכו עם החרב בינות לענפים ולקוצים כדי להתקרב לנסיכה.  עכשיו, ניחא דרקון, ניחא מכשפה, ניחא פיות. טירה ענקית שמתכסה כולה כל כך מהר? תודו שזה מוזר. ואז עברתי לרומניה וגיליתי שזה אפשרי! אני רואה מול עיני צמחים גדלים, ממש רואה את ההתפתחות והצמיחה שלהם.  משבוע לשבוע עוד ועוד ס"מ מתווספים. המוני צמחים מטפסים מכסים בתים ובניינים ומאות עצים שתולים ברחובות העיר ומצלים על הולכי הרגל.  מלבד בתקופה המושלגת, רוב השנה ירוק בעיניים. גם עכשיו באוגוסט, כש 31 מעלות בחוץ, ירוק בעיניים. ירוק ואדום וסגול, הרומנים מגדלים פרחים בכל מקום ובכל צורה. שיא הקיץ, שיא החום, וברומניה הכל פורח כישראלית, אני רגילה לצהוב קייצי. צמחים שרופים/חרוכים/יבשים שמנסים לשרוד את שעות האור עד לבוא החורף. והנה פה, למרות החום הרב הכול ירוק וצבעוני מסביב. פניתי לידיד...