כפר רומני - רשמים מביקור
מזה כשנה שאנחנו גרים ברומניה, בפרבר רגוע ושליו, רווי מתחמי מגורים מרופדים בווילות רחבות, מדשאות מטופחות ובריכות שחייה. מרבית השכנים שלנו, כמונו, הם זרים המתגוררים ברומניה. הקופאיות בסופר דוברות אנגלית ורכבי יוקרה דוהרים ברחובות המועטים של השכונה. נוח למדי.
כבר זמן רב שרצינו לטעום מרומניה האמיתית, זו המחוברת אל הקרקע והטבע, זו הדוברת רומנית, זו האוכלת ממליגה כל יום ולא פיצה מהמקפיא. והנה נקרתה הזדמנות והוזמנו לבקר בביתה של מריאנה.
כך קרה שבשבת בבוקר שמנו פעמינו לדרום בוקרשט ויצאנו מהעיר למסע קצרצר שהפעים אותנו, הפתיע וריגש.
שעה של נסיעה במרחבים מישוריים לגמרי, שדות בר ושדות חקלאיים נפרשים משני צידי הדרך ואוטוסטרדה מצוינת וחדשה למדי שהעלתה חיוך על פניו של בן הזוג. בסופה של אותה השעה הגענו לקו הגבול של הפארק הלאומי Comana .
שם, לצד היער העבות נמצא כפר רומני. לא קטן מידי, לא גדול מידי, הכפר הזה יחד עם עוד כפר שכן, נקראים Comuna Prundu , ההגדרה הרשמית לאזור מגורים כפרי ברמת החלוקה המנהלית הקטנה ביותר. ברומניה קיימות כ 2,700 קומונות כאלו. הקומונות מורכבות מכפר אחד או יותר ומתגוררים בהן עד 10,000 תושבים. לא יותר.
נסענו לאורכו של הרחוב הראשי בכפר, הרחוב נטול מדרכות ובשני צידיו תעלות ניקוז מים עמוקות, עצים נותני צל ושיחי ורדים יפייפיים.
מריאנה חיכתה לנו ליד שער עץ גדול. כאשר נפתח השער התגלה לנו הקסם. בית כפרי אשר בנו הוריה לפני כ 60 שנים כשעברו להתגורר במקום. הם בנו את הבית במו ידיהם, בסיוע קרובי משפחה וחברים. בבית הזה גידלה מריאנה את בנה שכבר בגר ועזב את הבית והיא היום מתגוררת בו יחד עם אביה בן ה 82.
הדלתות ומשקופי החלונות עשויים עץ ובתוכו תנור קרמיקה אמיתי, כזה המחבר בין חדרי השינה ומחמם את כל הבית בחורף. בקצה הבית מוצב שער עץ נוסף ומאחורי החווה. חלקת אדמה ובה עצי פרי, ערוגות ירקות וחיות החווה. מה זה אומר חיות החווה? סוס עבודה, תרנגולות, אווזים וחזירים.
תזונת בני המשפחה מתבססת על המרכיבים הגדלים בחווה, ערוגות מסודרות וישרות של עגבניות פלפלים ומלפפונים עומדות שם ומחכות לחום הגדול שיעזור להן לצמוח. ממול, ערוגות ישנות בהן גדול דלויים למיניהם, שום ומיני בצלים. בנוסף, יש חלקה גדולה ובה מגדלים תירס למאכל החיות.
כששתילי העגבניות קטנים, מריאנה משקה עם כלי קטן כחול את כל אחד מהשתילים בנפרד. בתמונה למטה משמאל ניתן לראות את חלקת הקטניות, שעועיות למיניהן, אותן היא לא משקה והן גדלות על בסיס הגשמים שיורדים תדיר בקיץ.
דיר החזירים ריגש אותנו במיוחד, כבר פעם שנייה שהבנות נתקלות בחיה הזו והיא נראית בדיוק כמו בסרטים, ורודה, שמנה ומחרחרת בקול רם. הן צווחו מפחד והתרגשות ואנחנו התגלגלנו מצחוק. החזירים יפוטמו עד דצמבר, אזי ימכרו בשוק לשחיטה.
כמו הבית, גם מבני החווה נבנו על ידי מריאנה ובני משפחתה. האורווה, הדיר ולול התרנגולות. למטה ניתן לראות תמונה של פנים האורווה. האורווה עשויה לבני בוץ וחציר ונדרש יום עבודה אחד של 7-8 אנשים לבנייתה.
ציוד טבעי לתחזוקת החווה נאסף על ידי מריאנה ובני משפחתה ביער הקרוב. קמים בבוקר מוקדם ויוצאים ליום של חטיבת עצים ואיסוף ענפים. כל אלו ממוינים לפי סוג ושימוש. חלקם להסקת התנור, חלקם לתיקון הגדרות וכן הלאה.
בתמונה השמאלית רואים את באר המים שבחצר. פעם היא הייתה ידנית ועכשיו היא חשמלית, המים שיוצאים צלולים, קרירים וטעימים מאוד.
בהמשך הבוקר יצאנו לראות את שדה הגפנים של מריאנה.
זכינו בחוויה רומנית אותנטית לה הבנות ציפו יותר מכל, רכיבה על העגלה. את הסוס רתם אביה של מריאנה במיומנות ומהירות מרשימה. הסוס בן עשרים ונטול שם. תפקידו הוא לעבוד והוא לא נתפס כחיית מחמד.
מייד ביציאה מהכפר נפרשו בפנינו השדות החקלאים המישוריים. רובם מעובדים ידנית.
למריאנה יש כמה דונמים בהם היא מגדלת גפנים, בוצרת ומכינה מהם יין בייתי. את כל הטיפול בשדה היא עושה לבד. שתילה, הדברה, תחזוקה, בציר. הכל הכל במו ידיה מוקדם בבוקר ובמהלך סופי השבוע. מידי פעם כשבני משפחה רחוקים מתפנים, הם מגיעים לתת יד.
את היום סיימנו, איך לא בפינוק מהסוג הטעים. קטפנו עשרות דובדבנים מהעץ וליקקנו את השפתיים בהנאה למאכל סופגניות שמריאנה טיגנה הנקראות ברומנית Gogoasha
הבנות ביקשו לעבור לגור בחווה ואחרי משא ומתן סיכמנו שנגיע לבקר שוב, ככל הנראה אחרי בציר הענבים וכדי להתנסות בהכנת יין בייתי.
חזרנו הביתה שמחים מאוד ומלאי מחשבות על החיים, על ההנאה מהדברים הקטנים והפשוטים שהיקום מספק לנו ועל חדווה אמיתית.
כבר זמן רב שרצינו לטעום מרומניה האמיתית, זו המחוברת אל הקרקע והטבע, זו הדוברת רומנית, זו האוכלת ממליגה כל יום ולא פיצה מהמקפיא. והנה נקרתה הזדמנות והוזמנו לבקר בביתה של מריאנה.
כך קרה שבשבת בבוקר שמנו פעמינו לדרום בוקרשט ויצאנו מהעיר למסע קצרצר שהפעים אותנו, הפתיע וריגש.
שעה של נסיעה במרחבים מישוריים לגמרי, שדות בר ושדות חקלאיים נפרשים משני צידי הדרך ואוטוסטרדה מצוינת וחדשה למדי שהעלתה חיוך על פניו של בן הזוג. בסופה של אותה השעה הגענו לקו הגבול של הפארק הלאומי Comana .
 |
| עגלה וסוס, כלי תחבורה פופלארי מחוץ לבוקרשט |
שם, לצד היער העבות נמצא כפר רומני. לא קטן מידי, לא גדול מידי, הכפר הזה יחד עם עוד כפר שכן, נקראים Comuna Prundu , ההגדרה הרשמית לאזור מגורים כפרי ברמת החלוקה המנהלית הקטנה ביותר. ברומניה קיימות כ 2,700 קומונות כאלו. הקומונות מורכבות מכפר אחד או יותר ומתגוררים בהן עד 10,000 תושבים. לא יותר.
נסענו לאורכו של הרחוב הראשי בכפר, הרחוב נטול מדרכות ובשני צידיו תעלות ניקוז מים עמוקות, עצים נותני צל ושיחי ורדים יפייפיים.
מריאנה חיכתה לנו ליד שער עץ גדול. כאשר נפתח השער התגלה לנו הקסם. בית כפרי אשר בנו הוריה לפני כ 60 שנים כשעברו להתגורר במקום. הם בנו את הבית במו ידיהם, בסיוע קרובי משפחה וחברים. בבית הזה גידלה מריאנה את בנה שכבר בגר ועזב את הבית והיא היום מתגוררת בו יחד עם אביה בן ה 82.
 |
| הבית מחופה ומקושט בחלוקי נחל שמריאנה וחברותיה אספו והדביקו בעצמן |
הדלתות ומשקופי החלונות עשויים עץ ובתוכו תנור קרמיקה אמיתי, כזה המחבר בין חדרי השינה ומחמם את כל הבית בחורף. בקצה הבית מוצב שער עץ נוסף ומאחורי החווה. חלקת אדמה ובה עצי פרי, ערוגות ירקות וחיות החווה. מה זה אומר חיות החווה? סוס עבודה, תרנגולות, אווזים וחזירים.
 |
| ערוגות פלפלים, מלפפונים ועגבניות |
תזונת בני המשפחה מתבססת על המרכיבים הגדלים בחווה, ערוגות מסודרות וישרות של עגבניות פלפלים ומלפפונים עומדות שם ומחכות לחום הגדול שיעזור להן לצמוח. ממול, ערוגות ישנות בהן גדול דלויים למיניהם, שום ומיני בצלים. בנוסף, יש חלקה גדולה ובה מגדלים תירס למאכל החיות.
כששתילי העגבניות קטנים, מריאנה משקה עם כלי קטן כחול את כל אחד מהשתילים בנפרד. בתמונה למטה משמאל ניתן לראות את חלקת הקטניות, שעועיות למיניהן, אותן היא לא משקה והן גדלות על בסיס הגשמים שיורדים תדיר בקיץ.
דיר החזירים ריגש אותנו במיוחד, כבר פעם שנייה שהבנות נתקלות בחיה הזו והיא נראית בדיוק כמו בסרטים, ורודה, שמנה ומחרחרת בקול רם. הן צווחו מפחד והתרגשות ואנחנו התגלגלנו מצחוק. החזירים יפוטמו עד דצמבר, אזי ימכרו בשוק לשחיטה.
 |
| דיר החזירים |
 |
| הוא לא יודע מה מחכה לו בדצמבר |
כמו הבית, גם מבני החווה נבנו על ידי מריאנה ובני משפחתה. האורווה, הדיר ולול התרנגולות. למטה ניתן לראות תמונה של פנים האורווה. האורווה עשויה לבני בוץ וחציר ונדרש יום עבודה אחד של 7-8 אנשים לבנייתה.
 |
| האורווה עשויה מלבני בוץ וחציר |
בתמונה השמאלית רואים את באר המים שבחצר. פעם היא הייתה ידנית ועכשיו היא חשמלית, המים שיוצאים צלולים, קרירים וטעימים מאוד.
בהמשך הבוקר יצאנו לראות את שדה הגפנים של מריאנה.
זכינו בחוויה רומנית אותנטית לה הבנות ציפו יותר מכל, רכיבה על העגלה. את הסוס רתם אביה של מריאנה במיומנות ומהירות מרשימה. הסוס בן עשרים ונטול שם. תפקידו הוא לעבוד והוא לא נתפס כחיית מחמד.
מייד ביציאה מהכפר נפרשו בפנינו השדות החקלאים המישוריים. רובם מעובדים ידנית.
למריאנה יש כמה דונמים בהם היא מגדלת גפנים, בוצרת ומכינה מהם יין בייתי. את כל הטיפול בשדה היא עושה לבד. שתילה, הדברה, תחזוקה, בציר. הכל הכל במו ידיה מוקדם בבוקר ובמהלך סופי השבוע. מידי פעם כשבני משפחה רחוקים מתפנים, הם מגיעים לתת יד.
 |
| גפנים בתחזוקה ידנית ואישית |
הבנות ביקשו לעבור לגור בחווה ואחרי משא ומתן סיכמנו שנגיע לבקר שוב, ככל הנראה אחרי בציר הענבים וכדי להתנסות בהכנת יין בייתי.
חזרנו הביתה שמחים מאוד ומלאי מחשבות על החיים, על ההנאה מהדברים הקטנים והפשוטים שהיקום מספק לנו ועל חדווה אמיתית.
 |
| Gogoasha = סופגניה ברומנית |
זה מקסים! אהבתי מאוד את החוויה שלכם. אני זכיתי למשהו דומה אבל בחורף. אז בעצם ישובים בבית, מסתתרים מהקור, ומתחזקים את בעלי החיים מקש שהכינו בקיץ. והחזיר המסכן ? אכן מסכן צפיתי מבעד לחלון חדרי איך השכנים מבתרים אח שלו ומכינים את בשרו לעישון . התמונות צונזרו מפאת כשרות
השבמחקתודה רבה. אני מקווה שנזכה להיחשף לצורת החיים הזו גם בחורף. מודה שזה מרתק אותי.
מחקמקסים ומרגש! חייתי תקופה ברומניה(בלי הילדים...),ותיאורייך מעוררים נוסטלגיה.נצלו את ההזדמנות להכיר את נופיה האנושיים והאחרים של המדינה היפהפיה הזו.
השבמחקמצפה לעוד...
תודה רבה עליזה! איזה כיף.
מחקנראה קסום. היופי שבפשטות. אפשר גם לישון שם?
השבמחקהי נעה, זה היה ביקור אישי בכפר לא מתוייר. למיטב ידיעתי אין שם מקומות לינה מסודרים אבל בהרבה כפרים אחרים יש, אפשר למצוא בקלות בבוקינג :)
מחק