מסיבת סיום אחרת - הגיל הרך
הקדמה קצרה למי שלא מכירה,
שמי דנה, לפני כשנה יצאתי עם משפחתי לשליחות בבוקרשט שברומניה. המתנה הזו הביאה איתה אתגרים רבים וחוויות מעצבות חיים. אחת מהן, ללא כל ספק, היא העובדה שהבנות שלנו לומדות במערכת חינוך פרטית. ולא סתם, אלא באחד מבתי הספר הפרטיים הטובים ביותר במדינה.
האחת בכיתה א' והשנייה בגן טרום טרום חובה. עכשיו עצמו עיניים ודמיינו את גן הילדים המפואר, המתוכנן והמושקע ביותר שאתן יכולות לדמיין - כזה.
מבנה הגן הוא חדש ונחנך השנה. הוא תוכנן ונבנה בהתאם לגישה החינוכית "רג'יו אמיליה" הרואה את הילד כבן אדם שלם הבונה את זהותו ותודעתו על ידי דיאלוג מתמיד עם הסביבה. גישה זו נותנת דגש גדול לאסתטיקה ולסביבה הפיזית ומתוך כך, כיתות הגנים הן בעלות מרחבים גדולים, חלונות גדולים, מעברים נוחים ממקום למקום ועידוד פיזי לזרימה ותנועתיות.
כיתות הגנים ממוקמות זו ליד זו על פי שכבת גיל ומחוברות ביניהן בחדרי שירותים משותפים. כלומר, הבת שלי שבגן טט"ח יכולה לעבור מגן לגן של אותה השכבה, בלי לצאת מהכיתה החוצה. הגננות מעודדות זאת ותומכות מאוד במעבר של ילדים מגן לגן. יתרה מכך, לכל כיתת גן בשכבת טט"ח יש משחקים שונים ומרחבים שונים כדי לייצר עניין ולעודד את הילדים לעבור ממקום למקום. כך, בכיתה אחת יש מטבח למשחק ובכיתה השנייה יש בית עץ גדול, המרחבים לא חוזרים על עצמם. לקריאה נוספת על גישה זו, מוזמנות לקרוא פה
למען האמת, אני יכולה לכתוב/לדבר שעות על הגן הזה אבל ברשותכן, רוצה להתמקד כרגע במסיבת הסיום שלה שהתקיימה השבוע.
כלל הורי התלמידים שלומדים בארבע כיתות הטט"ח הוזמנו לקונצרט סיום שנה. כיאה לבית ספר כל כך יוקרתי ומפואר, עם צוות גן כל כך גדול (כמה הצוות גדול? עזבו, אתן לא רוצות לדעת), ציפיתי להפקת סוף שנה ברמה של ביה"ס תיכון. מעבר לגננות כל כיתה, וליועצות החינוכיות השוהות שם באופן קבוע,יש בגן מורה למוזיקה, מורה לאומנות, מורה לספורט, ספרנית, עזרים טכנולוגיים ועוד מיני משאבים שווים וזמינים שקשה לדמיין בכלל. אז התאמתי את ציפיותיי והגעתי מוכנה למחזמר בברודווי בכיכוב הבת שלי. לעיני רוחי ראיתי במה עם וילון קטיפה כבד, דמיינתי את הילדים בתלבושות תואמות תפורות בהזמנה ואת התזמורת שתעמוד ותנגן מוזיקה חיה ברקע.
התבדיתי. זה ממש לא מה שקרה.
אז מה היה במסיבת הסיום?
עם ההגעה לגן, קיבלנו דף "תפריט" ובו סדר השירים והריקודים שנצפה בהם ושמות הילדים שיופיעו בכל קטע. סה"כ שעה של הופעות. על הפרק בלט, ברייקדאנס, תיפוף, התעמלות וכד'.
בין הקטעים עלתה לבמה ילדונת מתוקה שהנחתה והציגה את הקטעים.
בניית המופע נעשתה בשיתוף עם הילדים: את מרבית קטעי המופע הם בחרו בעצמם על י התחביבים שלהם ונקודות החזקה. כל אחד יכל לומר במה הוא טוב, מה הוא מרגיש נוח לעשות ולבחור באיזה קטע הוא מעוניין להשתתף. בחלק מהקטעים השתתפו 8 ילדים, בחלקם רק אחד. הכלל המנחה היה, שכל אחד צריך להשתתף במינימום קטע אחד ומקסימום בשלושה.
הקטעים עצמם היו קצרים ולא מבוימים. כלומר, הילדים עלו לבמה ורקדו איך שהם רוצים. ניתן היה לראות שהם תרגלו את זה, שהם הכירו את המוזיקה והקצב והכירו את התנועות המקובלות (קטע הברייקדאנס למשל, מאוד דמה לברייקדאנס), למעשה לא היה תסריט מוכתב מידיי שהילדים נצמדו אליו. קצת בדומה למופעים שהבנות מעלות בסלון הבית עם חברות שלהן.
שני ילדים רצו לספר סיפור שהם אוהבים, אז ביקשו מהם לצייר את הסיפור והדמויות בו. במהלך המופע הציורים הוקרנו על הקיר והם סיפרו את הסיפור. ילד אחר הדגים את הטריקים שיודע לעשות על האופניים שלו. כך שהאירוע היה מגוון למדי והציג שלל יכולות של הילדים. המופע הסתיים בשיר משותף לכל הילדים והגננות.
נשמע מוזר? כן, קצת. אבל גם מרגש ומקסים.
ראינו את הילדים עושים דברים שהם אוהבים ומרגישים אתם בנוח. זה עורר בי הרבה מחשבות כי הגעתי עם ציפיות למופע עם העמדה ובימוי וגיליתי שאפשר גם אחרת. ואהבתי את זה. זו הייתה מסיבת סיום אחרת. מסיבה צנועה ומותאמת לגיל הרך. בזמן שאני חוויתי ניגודיות הם הצליחו לראות את צרכי הילדים והיו שם בשבילם. מעמד מסיבת הסיום, בו הילדים עומדים על במה ומופיעים הוא מעמד שמלחיץ ולא פשוט להרבה ילדים. השינון, החזרות וההכנות המרובות מעצימים את גודל המעמד והציפייה מהם. מסיבה כזו צנועה מבחינת הפקה, אפשרה למעשה לכל ילד למצוא את המקום הנכון לו ולתת את מה שהוא יכול בצורה הטובה ביותר, ובמינון קטן ומרוכז.
עוד כמה דברים שאהבתי:
- בזמן המופע, הילדים היו מחוץ לאולם הספורט. כל פעם הכניסו רק את אלו שעלו לבמה. וכך, הם נשארו מרוכזים, יכלו להשתולל ולרוץ ולא נאלצו לשבת יפה במשך שעה שלמה.
- אמרו שהמופע ייערך שעה וכך היה ולא דקה אחת יותר.
כמה דברים שפחות אהבתי:
- היו רגעי שעמום. לראות ילדים משתטים על הבמה זה חמוד. אבל רק כשהם שלך.
- בגלל שהילדים בחרו לבד במה הם רוצים להשתתף, הייתה חלוקה מגדרית משהו. הבנות בבלט והבנים באתלטיקה. זה מסוג הדברים שהייתי שמחה אם היו מתווכים יותר.
זהו להפעם. נראה מה מחכה לנו בשנה הבאה בגן טרום חובה. חופש נעים!
#תודה ללירן גבאי על הדיוקים
שמי דנה, לפני כשנה יצאתי עם משפחתי לשליחות בבוקרשט שברומניה. המתנה הזו הביאה איתה אתגרים רבים וחוויות מעצבות חיים. אחת מהן, ללא כל ספק, היא העובדה שהבנות שלנו לומדות במערכת חינוך פרטית. ולא סתם, אלא באחד מבתי הספר הפרטיים הטובים ביותר במדינה.
האחת בכיתה א' והשנייה בגן טרום טרום חובה. עכשיו עצמו עיניים ודמיינו את גן הילדים המפואר, המתוכנן והמושקע ביותר שאתן יכולות לדמיין - כזה.
מבנה הגן הוא חדש ונחנך השנה. הוא תוכנן ונבנה בהתאם לגישה החינוכית "רג'יו אמיליה" הרואה את הילד כבן אדם שלם הבונה את זהותו ותודעתו על ידי דיאלוג מתמיד עם הסביבה. גישה זו נותנת דגש גדול לאסתטיקה ולסביבה הפיזית ומתוך כך, כיתות הגנים הן בעלות מרחבים גדולים, חלונות גדולים, מעברים נוחים ממקום למקום ועידוד פיזי לזרימה ותנועתיות.
 |
| גן ילדים מפואר. פטיו וברכת שכשוך במרחב המשותף לגנים. התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של ביה"ס |
 |
| מבנה גן מעניין וצבעוני. ברקע גם גבעת טיפוס ומנהרה לילדים |
כיתות הגנים ממוקמות זו ליד זו על פי שכבת גיל ומחוברות ביניהן בחדרי שירותים משותפים. כלומר, הבת שלי שבגן טט"ח יכולה לעבור מגן לגן של אותה השכבה, בלי לצאת מהכיתה החוצה. הגננות מעודדות זאת ותומכות מאוד במעבר של ילדים מגן לגן. יתרה מכך, לכל כיתת גן בשכבת טט"ח יש משחקים שונים ומרחבים שונים כדי לייצר עניין ולעודד את הילדים לעבור ממקום למקום. כך, בכיתה אחת יש מטבח למשחק ובכיתה השנייה יש בית עץ גדול, המרחבים לא חוזרים על עצמם. לקריאה נוספת על גישה זו, מוזמנות לקרוא פה
למען האמת, אני יכולה לכתוב/לדבר שעות על הגן הזה אבל ברשותכן, רוצה להתמקד כרגע במסיבת הסיום שלה שהתקיימה השבוע.
כלל הורי התלמידים שלומדים בארבע כיתות הטט"ח הוזמנו לקונצרט סיום שנה. כיאה לבית ספר כל כך יוקרתי ומפואר, עם צוות גן כל כך גדול (כמה הצוות גדול? עזבו, אתן לא רוצות לדעת), ציפיתי להפקת סוף שנה ברמה של ביה"ס תיכון. מעבר לגננות כל כיתה, וליועצות החינוכיות השוהות שם באופן קבוע,יש בגן מורה למוזיקה, מורה לאומנות, מורה לספורט, ספרנית, עזרים טכנולוגיים ועוד מיני משאבים שווים וזמינים שקשה לדמיין בכלל. אז התאמתי את ציפיותיי והגעתי מוכנה למחזמר בברודווי בכיכוב הבת שלי. לעיני רוחי ראיתי במה עם וילון קטיפה כבד, דמיינתי את הילדים בתלבושות תואמות תפורות בהזמנה ואת התזמורת שתעמוד ותנגן מוזיקה חיה ברקע.
התבדיתי. זה ממש לא מה שקרה.
אז מה היה במסיבת הסיום?
עם ההגעה לגן, קיבלנו דף "תפריט" ובו סדר השירים והריקודים שנצפה בהם ושמות הילדים שיופיעו בכל קטע. סה"כ שעה של הופעות. על הפרק בלט, ברייקדאנס, תיפוף, התעמלות וכד'.
בין הקטעים עלתה לבמה ילדונת מתוקה שהנחתה והציגה את הקטעים.
בניית המופע נעשתה בשיתוף עם הילדים: את מרבית קטעי המופע הם בחרו בעצמם על י התחביבים שלהם ונקודות החזקה. כל אחד יכל לומר במה הוא טוב, מה הוא מרגיש נוח לעשות ולבחור באיזה קטע הוא מעוניין להשתתף. בחלק מהקטעים השתתפו 8 ילדים, בחלקם רק אחד. הכלל המנחה היה, שכל אחד צריך להשתתף במינימום קטע אחד ומקסימום בשלושה.
 |
| כל אחד מתופף איך שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. זה היה רועש מבולגן ומתוק מאוד |
 |
| הילד ביקש לשיר שיר שהוא מכיר, והילדות הצטרפו לריקוד מאולתר |
 |
| נרגשות, רגע לפני שרקדו בפנינו לצלילי מנגינה קלאסית |
הקטעים עצמם היו קצרים ולא מבוימים. כלומר, הילדים עלו לבמה ורקדו איך שהם רוצים. ניתן היה לראות שהם תרגלו את זה, שהם הכירו את המוזיקה והקצב והכירו את התנועות המקובלות (קטע הברייקדאנס למשל, מאוד דמה לברייקדאנס), למעשה לא היה תסריט מוכתב מידיי שהילדים נצמדו אליו. קצת בדומה למופעים שהבנות מעלות בסלון הבית עם חברות שלהן.
שני ילדים רצו לספר סיפור שהם אוהבים, אז ביקשו מהם לצייר את הסיפור והדמויות בו. במהלך המופע הציורים הוקרנו על הקיר והם סיפרו את הסיפור. ילד אחר הדגים את הטריקים שיודע לעשות על האופניים שלו. כך שהאירוע היה מגוון למדי והציג שלל יכולות של הילדים. המופע הסתיים בשיר משותף לכל הילדים והגננות.
בסרטון, חלק מהילדים מדגימים יכולות אתלטיות.
ריקוד הברייקדאנס
נשמע מוזר? כן, קצת. אבל גם מרגש ומקסים.
ראינו את הילדים עושים דברים שהם אוהבים ומרגישים אתם בנוח. זה עורר בי הרבה מחשבות כי הגעתי עם ציפיות למופע עם העמדה ובימוי וגיליתי שאפשר גם אחרת. ואהבתי את זה. זו הייתה מסיבת סיום אחרת. מסיבה צנועה ומותאמת לגיל הרך. בזמן שאני חוויתי ניגודיות הם הצליחו לראות את צרכי הילדים והיו שם בשבילם. מעמד מסיבת הסיום, בו הילדים עומדים על במה ומופיעים הוא מעמד שמלחיץ ולא פשוט להרבה ילדים. השינון, החזרות וההכנות המרובות מעצימים את גודל המעמד והציפייה מהם. מסיבה כזו צנועה מבחינת הפקה, אפשרה למעשה לכל ילד למצוא את המקום הנכון לו ולתת את מה שהוא יכול בצורה הטובה ביותר, ובמינון קטן ומרוכז.
עוד כמה דברים שאהבתי:
- בזמן המופע, הילדים היו מחוץ לאולם הספורט. כל פעם הכניסו רק את אלו שעלו לבמה. וכך, הם נשארו מרוכזים, יכלו להשתולל ולרוץ ולא נאלצו לשבת יפה במשך שעה שלמה.
- אמרו שהמופע ייערך שעה וכך היה ולא דקה אחת יותר.
כמה דברים שפחות אהבתי:
- היו רגעי שעמום. לראות ילדים משתטים על הבמה זה חמוד. אבל רק כשהם שלך.
- בגלל שהילדים בחרו לבד במה הם רוצים להשתתף, הייתה חלוקה מגדרית משהו. הבנות בבלט והבנים באתלטיקה. זה מסוג הדברים שהייתי שמחה אם היו מתווכים יותר.
זהו להפעם. נראה מה מחכה לנו בשנה הבאה בגן טרום חובה. חופש נעים!
#תודה ללירן גבאי על הדיוקים
תגובות
הוסף רשומת תגובה