טראנספאגרשן עם ילדים

טראנס - פאג - רא - שאן.
זה שם המסלול אליו נסענו בסופ"ש האחרון.
אחרי חודש וחצי של בריכה ומשחקים עם השכנים, החלטנו להעז ולהוציא את האף ממתחם המגורים. לעלות על הרכב, לנסות את כבישי החתחתים הרומניים (כך לפחות הזהירו אותנו) ולהסתכן בנורא מכל - אי וודאות ומרחק מרשת הביטחון הישראלית שמקיפה אותנו.

אז יצאנו לדרך. שני הורים עליזים, שתי בנות רעבות וכעבור שעתיים וחצי ומיליון עצירות פיפי הגענו.
לאן? ל Corbeni כפר רומני קטנטן היושב למרגלות כביש הטראנספאגראשן הידוע לשמצה כ"כביש הטוב ביותר בעולם"
התרגשנו לראות כפר אמיתי, כזה שעוצרים בדרך בגלל עגלות סוסים עמוסות גזעי עץ, כזה שכל חצר בו מתהדרת בערמות חציר מסודרות, כפר שבו לכל משפחה יש ערוגות ירק מפוארות בחצר ושדה תירס מאחור, כפר שמתרוצצות בו תרנגולות לצד פרות ועיזים ומי שמלווה אותן זו סבתא כפופה עם מטפחת צבעונית לראשה ("תראו ילדות, הנה בבושקה!").

הבנות מתנסות ברגע כפרי

שדות תירס מרהיבים וערמות חציר סימטריות

אמיתי. ראינו כמה כאלה.

לנו במלון ביתי קטן בשם Pensiunea Tiuta (לחצו על הקישור ולמעבר לאתר המקום) המלון מצוחצח ומבריק, ובעבור שני חדרים מחוברים ומקלחת שילמנו 200 ליי ללילה. בבוקר התענגנו על ארוחה ביתית כפרית. לא אוכל לתאר את טעמם המשובח של המלפפונים מהגינה של דניאלה, בעלת המקום, אבל האמינו לי, מלפפון כזה לא אכלתם מימיכם! בנוסף, המקום מספק מטבח מאובזר וכשרצינו בישלנו לעצמנו.
למחרת יצאנו בשמונה וחצי לנסיעה מרהיבה בכביש שסלל צ'אוצ'סקו במטרה לברוח דרך ההרים לכשיצטרך. את הכביש סללו אלפי אנשים תמורת שכר נאה ותנאי עבודה מצויינים (NOT). הכביש הזה סבוך ומפותל, וכולל מנהרה באורך ק"מ חצובה בהר, ירידות ועליות תלולות, סיבובים חדים או במילים אחרות - הקאות ועוד קצת הקאות וגם חיוך כשרואים רכב אחר עוצר כי גם שם מקיאים. 
הכנו את עצמנו לכך והצטיידנו בלימון, מסטיקים, סוכריות על מקל וכמובן הרבה הרבה שקיות ניילון. הילדה המקיאה אכן עשתה בהן שימוש ולא, אין פחי אשפה בדרך. (סתם, יש, אבל לא בכל מקום).

הדרך הזו יפהפייה ומשובצת אגמים, מפלים, מנהרות ומסלולים רגליים (לא ממש מסומנים). גילינו שיש עוד המון דרכים מגניבות (יותר) לעשות אותה. ראינו קבוצות רוכבי אופניים חזקים, קבוצות רוכבי אופנועים אמיצים, ראינו חבורת דאונים מעלינו ובמיוחד נרשמה התרגשות מעשרות רכבי הפורשה שחלפו על פנינו בקייטנה לעשירים בלבד. מעולם לא ראינו כ"כ הרבה רכבים כאלו דוהרים כך. בעצם, מעולם לא ראינו כאלו.

ניסיתי לצלם את הפורשה אבל הם טסו מהר מידיי

עוד משהו מעניין שגילינו, לאמיצים בלבד: לאורך דרך טראנספאגרשן, פזורות נקודות קמפינג מסודרות עם מקלחות שדה, שירותים ובחלקן גם מקררים ומטבח קטן. למדנו גם שאין פיקוח של ממש ואנשים מקימים אוהלים במקומות פחות מסודרים.

משקיפות על אנשים מגניבים יותר מאיתנו

לגמרי הבילוי שלנו לקיץ הבא

נקודת השיא של הדרך היא אגם Balea, שם יש נקודת תצפית מרהיבה, רכבל, מספר מסעדות והרבה מסלולי הליכה ברגל (כאמור, לא ממש מסומנים). אחרי שדיברנו עם הבנות במשך שעתיים על הרכבל והתצפית ממנו, די התאכזבנו לגלות שהוא סגור (מסתבר שזמני הפתיחה שלו גמישים למדי). אך לא נתנו לזה לחבל במצב הרוח שלנו וטיפסנו לנקודת התצפית. במשך כשעה התרוצצנו סביב האגם, בדקנו אם בכל המקומות המים קרים וצלולים באותה המידה, קפצנו בין הסלעים וצחקנו הרבה.

המים קפואים, כן?

בשלב הזה יכולנו להמשיך בכביש צפונה לכיוון Sibiu אך החלטנו לחזור אחורה באותה הדרך כדי לצמצם את זמן הכביש (וההקאות) לילדה.
בערב אכלנו במסעדה נחמדה שהיא חלק מפנסיון מקסים עם בקתות עץ על הנחל, גן שעשועים מושקע לילדים, מגרש ספורט ובריכה מקסימה בינות ההרים. העלות, 140 ליי לילה - סימנו לנו את המקום לביקור מפנק עתידי.
עוד מסעדה מומלצת באזור, היא מסעדת מרידיאן שגם היא חלק מפנסיון.

ביום השלישי והאחרון ביקרנו במצודה האמיתית של ולאד צפש הידוע בכינויו דרקולה . 6 ק"מ נסיעה מהמלון החמוד שלנו.
על מנת להגיע למצודה, Poienari Castle , צריך לטפס במדרון הר תלול למדי 1480 מדרגות, כן. 1480 מדרגות ושחיקת סחוס רצינית ומגיעים לנוף מרגש ולהריסות המבצר. הירידה גם היא הייתה מאתגרת מאוד, למי שיש בעיות ברכיים - לא מומלץ. למי שיש ילדים ששוקלים מעל 20 ק"ג ולא הולכים בעצמם - לשקול בשנית. ואם אתם אנחנו ועונים על שני הקריטריונים האלו - בהצלחה.
מה שכן, גילינו שהטירה נפתחת בתשע בבוקר אבל התשלום  נעשה רק בכניסה למעלה(15 ליי לכל המשפחה יחד). כלומר, יכולנו להתחיל את הטיפוס מוקדם יותר. נו, שויין.
אגב, בכניסה לגרם המדרגות יש עוד אתר קמפינג מסודר ונחמד למדי. קמפינג דרקולה כמובן.

טיפסו יפה עד שהקטנה נשברה ונאלצנו לסחוב אותה על הגב

היה שווה להגיע

אחחחח נוסטלגיה דיקטטורית במיטבה....

כאן תם טיולנו להפעם. שעתיים וחצי אח"כ כבר היינו חזרה בבוקרשט, שמחים ומרוצים עד מאוד ועם שרירים תפוסים.
יאללה, עד הטיול הבא!

למעוניינים לקרוא על טראקים ומסלולים אתגריים בהרי פאגארש, ממליצה להיכנס לבלוג של אילנה בר