שואה. בכל זאת אירופה.

אתמול התקיים יום הזיכרון לשואה ברומניה, כלומר, יום זיכרון ממלכתי רשמי שבו מדינת רומניה זוכרת את קרבנות השואה שנרצחו על אדמתה. מרשים למדי הייתי אומרת, לולא הייתי יודעת שהיום הזה הוא חדש יחסית ונקבע רק אחרי שפורסמו ממצאיה של "וועדת ויזל"- וועדת חקירה בינלאומית בעניין השואה ברומניה שהוכחשה שנים רבות באופן רשמי על יד הממשלה.

הח"כ יוסי יונה נואם בטקס, בכניסה לאנדרטה.

כיבדו בזרים: הקהילה היהודית, קהילת "רומה" הצוענית, ממשלת רומניה, ישראל ושגרירויות חברות

למעשה, יש כאן עניין קטן ומורכב להבנה, מצד אחד, מחצית הקהילה היהודית הושמדה ומצד שני, מחצית הקהילה היהודית ניצלה.
חיו ברומניה 850,000 יהודים! זה ממש ממש הרבה אנשים, משפחות, ילדים, בתים, קהילות.
שאינם.

אחד הדברים שמייחדים את רומניה בהקשר השואתי הוא שרדיפת יהודים באופן שיטתי התחילה עוד לפני שהנאצים הגיעו לפה, לגמרי ביוזמת הרומנים, וזה די מבאס כשחושבים על זה (מדינה נוספת שזה קרה בה היא קרואטיה. כל יתר המדינות פעלו בהוראת וביוזמת השלטון הגרמני). כלומר, אין שום תרוץ מדיני או פוליטי להסתתר מאחוריו ויש הרבה שאלות חברתיות שעולות. מי ארגן את זה? איך עודדו וגייסו את השותפים לפעולה בכזה סדר גודל?
הצבא הרומני יצא לסוג של מסע רציחות עם פוגרומים גדולים ומרכזיים (15,000 איש נרצחו ביאש בפוגרום אחד), יהודים וצוענים החלו להישלח למחנות (ביוזמת רומניה, כן?) והאלימות כלפיהם הוחרפה דרמתי בכל רחבי המדינה. שנים אחרי, התגלו תכניות מגירה להגליית כלל הקהילות הללו לידי הנאצים והשתתפות מלאה בתפיסת ה"פתרון הסופי".

מצד שני, כמו שכבר הוזכר, מחצית מהקהילה ניצלה, וזה המון, בהיקפים של אירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה. הישרדות של אחוזים גדולים כל כך מקהילה יהודים אינה יכולה להיות מקרית אך נראה שלא הייתה מאורגנת. שילוב של כמה גורמים שפעלו באופן עצמאי הביאו לכך שכל כך הרבה יהודים ניצלו.
מנהיגי הקהילה היהודית הובילו מאבק פוליטי מול הממשל, תנועות הנוער פעלו במרץ, ו..... נשים.
הרבה הרבה נשים הוכרו והוכרזו כחסידות אומות עולם ברומניה (מחצית מחסידי אומות העולם הרומנים הן רומניות). ביניהן נכללת גם הלנה, מלכת רומניה שלא הייתה בעלת סמכות רבה אך את הסמכות המועטה שהייתה לה ניתבה לעמידה מול דרישות הנאצים והתעקשות מול ממשלת רומניה לא להיכנע ולהכיל את הפתרון הסופי ברומניה ועוד מיני מקומות בהם אפשרה להבריח יהודים מפוגרומים.

מלכה אמיתית

בקיצור, הבנתם. גם פה שנאו אותנו, גם פה רצחו אותנו ובסוף עוד הכחישו. ואז- כעסו, הקימו וועדה, הוכיחו והוכרז יום זיכרון, הוקמה גם אנדרטה מרשימה במרכז העיר וחשוב מכך (לדעתי) נושא השואה הוכנס לתכנית הלימודים הרשמית.

אתמול, ה 09/10/2017 צפיתי בטקס הזיכרון הממלכתי לקרבנות השואה ברומניה. כך, באמצע היום, באמצע העיר, באמצע החיים כשסביבנו המולת העיר, אוטובוסים ומוניות, עמדנו מול האנדרטה מספר לא רב של אנשים שצפינו בטקס, היו גם שר בממשלה, כל מיני שגרירים, משלחת שרים מישראל ושלושה ניצולים שעמדו זקופים, סרבו לשבת ונאמו בקול רם (מודה, לא ממש הבנתי, זה היה ברומנית).

בסוף הטקס שוחחתי קצת עם האישה שעמדה לצידי. מסתבר שזו הייתה הקונסולית של שגרירות תורכיה שהגיעה כנציגה רשמית לתמוך ולכבד אותנו. התרגשתי קצת מזה אז חייכתי בנימוס, ובפנים, חשבתי על הארמנים....