משפחה במסע

Going back home - My first year reflection עברית למטה  The first year of the relocation is the hardest We knew that the first year was the hardest, everyone told us and we had experience from passed moves. And yet .... we could not be ready for such a year. Covid-19, missiles and alarms. It was tough in many ways and we had to find our inner strength in order to breathe properly in the morning and get up with a smile to a reality that challenged us over and over again. As with relocation a broad, here at Israel our first year is over and we can look back with satisfaction and smile and see the progress and development we have gone through this year. The kids friends, language acquisition, work, health, sense of belonging. The fact that we already have a favorite supermarket and a favorite café place. These little things that take time to get to – we feel that we have them now . Smile, and the world smile at you Start the morning with a smile and be grateful for what you have. Pra

This is probably the last post about "Farewell from Romania" All my adult life I was a Zionist and I self identified myself as a 100% Israeli woman. I sure felt this way when I lived in other countries and represented Israel in my work. Being surrounded by Israelis and working at the Israeli embassy and the Jewish agency for Israel helped to maintain this feeling. Until I arrived in Romania.  In Romania, I have a Latin group of friends.  To my surprise, I discovered that I feel comfortable and "at home" with them just as much as when I'm with my Israeli friends. This led me to rethink my identity and the education I got at home. I realized that I am not only Israeli, I'm also LATINA. Being raised in a Spanish speaking home with Latin vibes and traditions is part of who I am, even though I didn't give it much of a thought all these years. When the day had come, I wanted to say goodbye to lovely Bucharest, to laugh and have fun after so m

We moved back home 4 days ago, but as soon as we landed we entered in quarantine.  So it doesn't really feel like home yet, plus I got a lot of time to think.... It seems to me that, when a person tastes different countries, each place leaves something in his heart. Looking at the journey I've done until now, every country symbolizes something meaningful in my life path: Argentina is freedom Brazil is love Russia means becoming mature Israel is home and Romania.....  Well,  Romania has taught me another kind of motherhood and for that I will always be grateful. These past three years in Romania were simply amazing for our family. Romania is beautiful, she has an interesting history, honor to traditional arts and nature, great food and most importantly, warm caring people. We will always cherish the memories and the true friendships we made during this period. Thank you dear friends and la revedere Romania!

כבר שנים שבעלי חולם על טיול ביער השחור. הוא מפנטז על ההליכות בין העצים, הפטריות או פירות היער, על הרוח הצוננת והמעיל שילבש כל יום. הוא מדבר על הבירות והנקניקיות ומנסה לשכנע אותי בכל מיני דרכים, שנסע לשם. כבר שנים שהוא חולם על זה ואני מוצאת כל פעם סיבה לדחות את הביקור הזה. השנה לא הצלחתי למצוא תרוץ לדחייה והוחלט שהגיעה העת הנכונה להגשים את החלום ולבקר ביער השחור. הנוף הנשקף מרכבל טודנאו ובאמת, כפי שכולם סיפרו, נוכחתי שיש המון מה לעשות ולראות, ושמדובר באזור ידידותי במיוחד למשפחות עם ילדים. ובכל זאת, ככל שהרגע התקרב, הטיול הזה הרגיש לי תקוע בגרון. וכך קרה שמרגע הזמנת הכרטיסים כמעט התעלמתי מקיומו ולא ממש התכוננתי והכנתי את המסלול. יום אחד החלטתי לבדוק במפה כמה זמן ייקח לנו להגיע ממינכן ללגולנד, הבנתי תוך רגע שהמסלול עובר בדכאו וסגרתי את המחשב בתחושות כבדות. אחרי התייעצות עם כמה מחברותי הטיולוגיות, הבנתי שאני צריכה לנשום עמוק, להניח את ההיסטוריה המשפחתית שלי בצד או לתת לה מקום של כבוד והערכה ולהמשיך הלאה לטיול משפחתי נעים ומהנה. וכך היה. נשמתי עמוק ונסעתי לגרמניה עם המשפח