כמו בת מצווה First Communion
"כמו בת מצווה, אבל שונה" הייתה התשובה שלי, כשהבנות שאלו מה זה בדיוק הטקס הזה שאנחנו הולכים אליו.
חברות של נעמה, הזמינו אותנו לטקס ה"קומוניון" הראשון שלהן. בנצרות הקתולית הוגדרו שבעה סקרמנטים (טקסים דתיים) קדושים לאורך חייו של האדם המאמין. אחד מהם הוא המיסה.
טקס ההשתתפות בתפילת המיסה, מתקיים בכל יום ראשון בכנסיה הקרובה לביתכם. במהלך התפילה מתקיים מוזמנים המתפללים לאוכריסטיה "מתן חסד" בו המתפללים טועמים מהלחם הקדוש ומהיין ובכך מתאחדים בגופם ודמם עם גופו ודמו של ישו.
אם בבת המצווה ילדות מקבלות על עצמן את עול מצוות התורה, נחשבות ל"בעלות דעת", לרוב לובשות שמלה לבנה וחגיגית ויש שמציינים זאת בטקס בבית הכנסת או בקרב המשפחה. אזי ב"קומוניון" הראשון, ילדות (גם ילדים משתתפים בטקס) לובשות שמלה לבנה וחגיגית ומתנסות לראשונה בטעימת הלחם הקדוש ויין התפילה ולראשונה, ממלאות את קדושת ההשתתפות המלאה במיסה של יום ראשון.
כמו בני/ות המצווה אצלנו, גם חברותיה של נעמה, כבר שנה הולכות פעם בשבוע לשיעורי דת, בהן מכינים אותן למעמד הזה. בשבוע שלפני הטקס, הן הוזמנו להתוודות בפעם הראשונה בפני כומר, ושעה לפני הטקס לא אכלו ולא שתו, על מנת שגופן יהיה נקי.
אנחנו מצידנו, ליווינו אותן כל השנה בהתארגנות ובהכנות, חיווינו דעתנו על השמלה שנרכשה לטקס, על הקישוטים שייבחרו ועל זר הפרחים לראש. ביום הטקס, לבשנו את מיטב מחלצותינו, וכאורחים בחתונה, אסור היה לנו להגיע בלבוש לבן (רק כלות השמחה והאימהות שלהן לובשות לבן) ולא להגיע בלבוש שחור המסמל אבל. כך, בהתרגשות רבה יצאנו אל הדרך, משפחה של יהודים למיסה של יום ראשון.
בבוקרשט יש לא מעט כנסיות קתוליות הנחלקות על פי אזורים גיאוגרפיים ועל פי שפת התפילה. כיוון שהוזמנו לטקס של חברות מדרום אמריקה, הכומר והקהילה, כולם היו דוברי ספרדית והטקס התנהל בספרדית.
גם זה, ממש כמו אצלנו. הרי מן הידועות הוא כי בבוקרשט יש מספר בתי כנסת. כאשר באופן בלתי פורמאלי, החלוקה בהם היא על פי שפה. דוברי הרומנית מתפללים בבית כנסת אחד ודוברי העברית בבית כנסת אחר.
בסך הכל, זה הרגיש כמו ללכת לבית כנסת. איש הדת דיבר על ערכים של בין אדם לחברו ועל חשיבות של המעמד הזה, בו אתה בוחר להקפיד על המצוות והערכים שבין האדם לאלוהים. במהלך התפילה התבקשנו לשבת ולעמוד ושוב לשבת ושוב לעמוד וחוזר חלילה. הכומר אמר מיני משפטים וכולם חזרו עליהם, ואז שרו שירים שהדהדו עד לתקרה הגבוהה ברוב הדר. הילדים הקטנים השתעממו ויצאו לחצר, הילדים הגדולים השתעממו באופן מכובד והמשפחות של ילדי הטקס, ישבו מקדימה והתרגשו. ממש כמו אצלנו.
מצידי, הרגשתי קצת כמו בסרט. בכל הסרטים ההוליוודים תמיד מראים כנסיות ואת המתפללים שיושבים על הברכיים ומצמידים כפות ידיים, מתפללים בדממה. ופתאום עכשיו צפיתי בזה קורם עור וגידים ומתרחש באמת מול עיני. וזה היה יפה. כמו אצלנו.
אחרי הטקס, נסענו לארוחת צהריים חגיגית אשר כיאה לנוהג הלטיני, נמשכה עד לארוחת הערב- כולל. הילדות התרוצצו מאושרות בזמן שהמבוגרים אכלו ושתו כיד המלך. והכי חשוב - הוענקו מתנות.
כמו בבת מצווה, גם פה, מקובל לתת תכשיט או משהו בעל ערך דתי. אני זוכרת היטב את 8 זוגות הפמוטים שקיבלתי לבת המצווה שלי.... במקרה הזה נערכנו בהתאם, ובביקור האחרון שלנו בארץ, אחרי סבב מכובד בחנויות תכשיטים, רכשנו תליונים בצורת צלב. מתנה לכל אחת מכלות השמחה.
שיא הארוע היה מבחינתנו לקראת הסוף, כאשר באופן מפתיע ושלא כמקובל, הכומר שר את "הבאנו שלום עליכם" בעברית! כל הראשים הסתובבו אלינו לראות מי הם אלו שיודעים את המילים של השיר הלא מוכר הזה בשפה המוזרה. לסיכום, זו הייתה חוויה בלתי נשכחת. להגיע לארוע שבו את בברור השונה ויוצאת הדופן ומצד שני להרגיש בנוח ואפילו שייכת.
אחרי שפרסמתי את הפוסט הזה, שלחתי הודעת וואטסאפ לחברות שלי, בה כתבתי שאני לא יודעת מי מהן סיפרה לכומר שאנחנו מגיעים או שאולי זו יד האלוהים, בכל מקרה התרגשנו מאוד כשהכומר שר את "הבאנו שלום עליכם".
אחת מהן שלחה לו את מה שכתבתי, ובתגובה הוא העביר לה את התמונה הזו:
וסיפר שיומיים לפני שהיינו אצלו בתפילת המיסה, הוא התארח לתפילת ערבית של שבת ולסעודת שבת, בבית הכנסת בבוקרשט. אז תגידו אתן, צרוף מקרים או יד האלוהים?
אפילו שער הכניסה למתחם ריגש אותי:
משיחה - הוא טקס האישוש או הקונפירמציה במהלכו מושחים שמן על הילד שמסכים ורוצה להיכנס לנצרות. אפשר לעשות את זה עד גיל שבע.
נישואין - מרבית הכמרים לא מתחתנים ולכן לא מקיימים את טקס הנישואין
וידוי - טקס במסגרתו מתוודים באופן אישי מול הכומר, על החטאים שביצע האדם. הכומר מוחל למתוודה (על פי האמונה, ישו העביר את זכות המחילה לאנשי הדת) ולרוב מטיל עליו מספר תפילות מצוות שעליו לקיים.
משיחה אחרונה - זהו הטקס המתקיים לפני המוות, קוראים לכומר אשר מאזין לווידוי אחרון וטובל את אצבעותיו של העומד למות בשמן המשיחה על מנת שיעבור לעולם הבא נקי מחטאים.
הסמכה לכהונה - טקס שזוכים בו רק אלו המשרתים את האל. אנשי דת שהוכשרו והתקבלו לכך.
חברות של נעמה, הזמינו אותנו לטקס ה"קומוניון" הראשון שלהן. בנצרות הקתולית הוגדרו שבעה סקרמנטים (טקסים דתיים) קדושים לאורך חייו של האדם המאמין. אחד מהם הוא המיסה.
טקס ההשתתפות בתפילת המיסה, מתקיים בכל יום ראשון בכנסיה הקרובה לביתכם. במהלך התפילה מתקיים מוזמנים המתפללים לאוכריסטיה "מתן חסד" בו המתפללים טועמים מהלחם הקדוש ומהיין ובכך מתאחדים בגופם ודמם עם גופו ודמו של ישו.
אם בבת המצווה ילדות מקבלות על עצמן את עול מצוות התורה, נחשבות ל"בעלות דעת", לרוב לובשות שמלה לבנה וחגיגית ויש שמציינים זאת בטקס בבית הכנסת או בקרב המשפחה. אזי ב"קומוניון" הראשון, ילדות (גם ילדים משתתפים בטקס) לובשות שמלה לבנה וחגיגית ומתנסות לראשונה בטעימת הלחם הקדוש ויין התפילה ולראשונה, ממלאות את קדושת ההשתתפות המלאה במיסה של יום ראשון.
 |
| לראשונה, טקס השתתפות מלא במיסה של יום ראשון |
 |
| טקס הקומוניון הראשון |
כמו בני/ות המצווה אצלנו, גם חברותיה של נעמה, כבר שנה הולכות פעם בשבוע לשיעורי דת, בהן מכינים אותן למעמד הזה. בשבוע שלפני הטקס, הן הוזמנו להתוודות בפעם הראשונה בפני כומר, ושעה לפני הטקס לא אכלו ולא שתו, על מנת שגופן יהיה נקי.
אנחנו מצידנו, ליווינו אותן כל השנה בהתארגנות ובהכנות, חיווינו דעתנו על השמלה שנרכשה לטקס, על הקישוטים שייבחרו ועל זר הפרחים לראש. ביום הטקס, לבשנו את מיטב מחלצותינו, וכאורחים בחתונה, אסור היה לנו להגיע בלבוש לבן (רק כלות השמחה והאימהות שלהן לובשות לבן) ולא להגיע בלבוש שחור המסמל אבל. כך, בהתרגשות רבה יצאנו אל הדרך, משפחה של יהודים למיסה של יום ראשון.
 |
| הבנות בשמלות לבנות וזרי פרחים על הראש |
בבוקרשט יש לא מעט כנסיות קתוליות הנחלקות על פי אזורים גיאוגרפיים ועל פי שפת התפילה. כיוון שהוזמנו לטקס של חברות מדרום אמריקה, הכומר והקהילה, כולם היו דוברי ספרדית והטקס התנהל בספרדית.
גם זה, ממש כמו אצלנו. הרי מן הידועות הוא כי בבוקרשט יש מספר בתי כנסת. כאשר באופן בלתי פורמאלי, החלוקה בהם היא על פי שפה. דוברי הרומנית מתפללים בבית כנסת אחד ודוברי העברית בבית כנסת אחר.
בסך הכל, זה הרגיש כמו ללכת לבית כנסת. איש הדת דיבר על ערכים של בין אדם לחברו ועל חשיבות של המעמד הזה, בו אתה בוחר להקפיד על המצוות והערכים שבין האדם לאלוהים. במהלך התפילה התבקשנו לשבת ולעמוד ושוב לשבת ושוב לעמוד וחוזר חלילה. הכומר אמר מיני משפטים וכולם חזרו עליהם, ואז שרו שירים שהדהדו עד לתקרה הגבוהה ברוב הדר. הילדים הקטנים השתעממו ויצאו לחצר, הילדים הגדולים השתעממו באופן מכובד והמשפחות של ילדי הטקס, ישבו מקדימה והתרגשו. ממש כמו אצלנו.
מצידי, הרגשתי קצת כמו בסרט. בכל הסרטים ההוליוודים תמיד מראים כנסיות ואת המתפללים שיושבים על הברכיים ומצמידים כפות ידיים, מתפללים בדממה. ופתאום עכשיו צפיתי בזה קורם עור וגידים ומתרחש באמת מול עיני. וזה היה יפה. כמו אצלנו.
אחרי הטקס, נסענו לארוחת צהריים חגיגית אשר כיאה לנוהג הלטיני, נמשכה עד לארוחת הערב- כולל. הילדות התרוצצו מאושרות בזמן שהמבוגרים אכלו ושתו כיד המלך. והכי חשוב - הוענקו מתנות.
כמו בבת מצווה, גם פה, מקובל לתת תכשיט או משהו בעל ערך דתי. אני זוכרת היטב את 8 זוגות הפמוטים שקיבלתי לבת המצווה שלי.... במקרה הזה נערכנו בהתאם, ובביקור האחרון שלנו בארץ, אחרי סבב מכובד בחנויות תכשיטים, רכשנו תליונים בצורת צלב. מתנה לכל אחת מכלות השמחה.
 |
| מתגודדים בכניסה לתפילה, ממש כמו אצלנו |
 |
| נוצריה ויהודיה מחזיקות ידיים בכנסיה - אותי זה ריגש |
שיא הארוע היה מבחינתנו לקראת הסוף, כאשר באופן מפתיע ושלא כמקובל, הכומר שר את "הבאנו שלום עליכם" בעברית! כל הראשים הסתובבו אלינו לראות מי הם אלו שיודעים את המילים של השיר הלא מוכר הזה בשפה המוזרה. לסיכום, זו הייתה חוויה בלתי נשכחת. להגיע לארוע שבו את בברור השונה ויוצאת הדופן ומצד שני להרגיש בנוח ואפילו שייכת.
הנה סרטון קצר של שירת הבאנו שלום עליכם בכנסיה
אחרי שפרסמתי את הפוסט הזה, שלחתי הודעת וואטסאפ לחברות שלי, בה כתבתי שאני לא יודעת מי מהן סיפרה לכומר שאנחנו מגיעים או שאולי זו יד האלוהים, בכל מקרה התרגשנו מאוד כשהכומר שר את "הבאנו שלום עליכם".
אחת מהן שלחה לו את מה שכתבתי, ובתגובה הוא העביר לה את התמונה הזו:
וסיפר שיומיים לפני שהיינו אצלו בתפילת המיסה, הוא התארח לתפילת ערבית של שבת ולסעודת שבת, בבית הכנסת בבוקרשט. אז תגידו אתן, צרוף מקרים או יד האלוהים?
 |
| הכומר Miguel Ángel בבית הכנסת בבוקרשט |
אפילו שער הכניסה למתחם ריגש אותי:
 |
| זה שער הכניסה למתחם הכנסייה |
דרך אגב, אלו ששת טקסי הקדושה האחרים בנצרות הקתולית:
טבילה - מקבילה ללידה מחדש והיא כניסתו השל האדם לנצרות. ההטבלה נערכת בערך בגיל שנה.משיחה - הוא טקס האישוש או הקונפירמציה במהלכו מושחים שמן על הילד שמסכים ורוצה להיכנס לנצרות. אפשר לעשות את זה עד גיל שבע.
נישואין - מרבית הכמרים לא מתחתנים ולכן לא מקיימים את טקס הנישואין
וידוי - טקס במסגרתו מתוודים באופן אישי מול הכומר, על החטאים שביצע האדם. הכומר מוחל למתוודה (על פי האמונה, ישו העביר את זכות המחילה לאנשי הדת) ולרוב מטיל עליו מספר תפילות מצוות שעליו לקיים.
משיחה אחרונה - זהו הטקס המתקיים לפני המוות, קוראים לכומר אשר מאזין לווידוי אחרון וטובל את אצבעותיו של העומד למות בשמן המשיחה על מנת שיעבור לעולם הבא נקי מחטאים.
הסמכה לכהונה - טקס שזוכים בו רק אלו המשרתים את האל. אנשי דת שהוכשרו והתקבלו לכך.
איזו חוויה! זה ממש מעניין איך כמעט בכל התרבויות יש וטקס של מעבר נילדות לבגרות וכרוך בתקופה של הכנה. זה מקסים בעיני שהוזמנתם ושהלכתם לטקס הזה. אתם חושפים אתץ הבנות שלכם לרב תרבותיות והן יצאו נשכרות מכך!
השבמחקתודה ינינה. המעמד באמת היה מרגש מאוד.
מחקקשה לי לצער, אבל במבט רגשי אני מבין את הטענות שלכן, אבל במבט שכלי של אדם שמחפש אמת ורק את האמת ולא סתם משהו שירגש אותו, אני חקרתי את הנצרות מקרוב, יש לי חברים נוצריים דתיים, נפגשתי עם כומר ומסיונרים כמה פעמים, וזה ממש לא מתחיל, מלא סתירות יש בברית החדשה ועוד הרבה שאלות בכללות על הנצרות... בהצלחה לכל מי שמחפש אמת!
השבמחקאגב אני חס ושלום לא דן אף נוצרי לרעה, פשוט מרחם עליהם שלא זכו להכיר את האמת.
כל אחד על פי אמונתו יחיה :)
מחק