רילוקיישן לשושן הבירה - שושן זה FUN

כל החיים חלמתי להגיע לשושן.

יש בה איזשהו קסם כזה שמתנגן כבר בשם שלה. נסו להגיד אותו - שושן. צליל מתקתק כזה שמעלה לי ריחות קינמון וכמון. טעמם של אגוזים ורימון, פרג ותמרים עולה בפי כשאני עוצמת עיניים ואומרת לעצמי - שושן.

כנראה שהסרטים בנאשיונאל גיאוגרפיק על פרס והמדבריות, והסיפור של מגילת אסתר פשוט עושים לי את זה. כל כך עושים לי את זה שאחרי הצבא החלטתי לעשות את הטיול הגדול שלי בשושן, אבל החבר'ה לחצו על דרום אמריקה ובסוף מצאתי את עצמי נוחתת בבואנוס איירס, וחלום שושן.... עודו קיים.

תארו לעצמכן את גודל השמחה וההפתעה, כשהודיעו לנו שישראל פותחת שגרירות בשושן וביקשו מאיתנו לצאת לשליחות נוספת כדיפלומטים של ישראל, והפעם - ביעד החלומות שלי. 

חשבתי לעצמי, שאחרי ששירתנו את המדינה בברזיל, ארגנטינה, רוסיה ורומניה, אנחנו כבר למודי מעברים והכל קטן עלינו. חשבתי שאנחנו יודעים הכל ושלא נותר לנו מה ללמוד. מה רבה הייתה הפתעתי..... נחתנו בשושן והחיים שלי השתנו ברגע. המציאות טפחה לי בפנים והפכה את כל מה שהכרתי.

חצי שעה נסיעה משושן וזה הנוף שתראו

היום, שנתיים לתוך החיים השושניים שלי, אני כבר רווית שמחות ולמודת אכזבות. תקופת ההתאקלמות מאחורי, ולמרות שאני עדיין לומדת כל יום דברים חדשים על התרבות, המנהגים וההיסטוריה של המקום, בשלב הזה של הרילוקיישן אפשר להגיד שאני מרגישה פה בבית ומכירה את העיר.  

# אני מפטפטת בפרסית בסיסית עם הסוחרים בשוק "האגני" - לרוב מצליחה להוריד אותם בכמה שושים! 

# אני מרגישה בנוח כשצועדת ברחובותיה הפתלתלים של שושן - במיוחד התרגשתי כשהצלחתי לנהוג בלי מפה לכיכר העיר תרשיש, והיום אני אפילו מכירה בע"פ את כל סמטאות הרובע המרכזי חרבונא. 

# אני יודעת איפה בתי הקפה הכי הטובים - קפה "משתה נשים" שליד האקווריום העירוני: "דברי הימים". הכי חשוב, יודעת איפה לקנות אוזני המן מקוריות במילוי פרג ולא אף המן שזה חיקוי ממש עלוב ודי מגעיל.
# אני חברת מועדון VIP ב"שושן אייר", מקבלת ראשונה את כל ההטבות ויודעות מתי הכי טוב להזמין כרטיס לאמא שלי כדי שתבוא לבקר.

#המקום האהוב עלי בעיר, אליו אני הולכת להרגע כשעצוב או בודד לי, זה הקבר של מרדכי ואסתר המלכה. לא האמנתי כשסיפרו לי, אבל זה אמיתי לגמרי. ראו את הסרטון.

לטובת היוצאות לרילוקיישן בקרוב, ולטובת קהילת הישראליות שלנו שהולכת וגדלה, החלטתי לרכז כמה תובנות על החיים בשושן. לשם כך, פניתי לחברותי ושותפותי לחוויה. (טיפ ראשון - אין על הקהילה הישראלית בשושן! ממליצה בחום להצטרף לקבוצת ה"שושןאפ" שלנו ולהגיע למפגשי הנשים להכיר את הבנות שתמיד עוזרות ותומכות כשצריך). 

מטעמים ב"שוק האגני", תמונה שלומית לפיד

נפגשתי עם החברות לקפה שחור ומר בלובי של מלון "אסתר המלכה". שם שוחחנו על החיים שלנו כישראליות ברילוקיישן בשושן. ראשונה לענות הייתה שלומית: 

איך הגבת כשהודיעו לך שאת עוברת לשושן? למה? התגובה הראשונה שלי הייתה בהלה. שושן? מי גר שם בכלל? רק אנשים שכבר לפני 40 שנה לא הסכמתי להתחפש אליהם. שלא לדבר על הרשעים הרבים שגרים שם, כמו המן, ו40 השודדים של עליבאבא. הם גם משושן, לא? או שזה מאחד הפרברים. וחוץ מזה, אני בכלל אוהבת שלג. למה לא יכלו לשלוח אותנו לארץ של אנה ואלזה? בסופו של דבר, אחרי שחקרתי קצת האשתגים, הבנתי שגם שושן תספק לי מספיק חומר לפייסבוק ולאינסטגרם ונרגעתי. הרי בסוף זוכרים רק את הפוסטים, ואלה, ללא ספק, יהיו מרהיבים.

מה היה הכי קשה ומה הפתיע אותך לטובה? הכי קשה להתרגל לאוכל. הכל מתובל מידי. גדלתי על אוכל פולני בצבע בז וחסר טעם. או ליתר דיוק לכך שכל האוכל בצבע וטעם של מרק עוף עם אטריות, ושניצל עם פירה. ופתאום יש דובדבנים במנה עיקרית, והבשר מתוק. זה היה מאתגר. לעומת זאת, מאוד שמחתי על הצבעוניות. פריז, שממנה הגענו, אמנם יפה אך די מונוכרומטית. והפריזאיות לובשות שחור עם שחור ומגוונות באפור. והנה סוף סוף יכולתי לצבוע את הציפורניים בטורקיז, ללבוש מעיל צהוב עם צעיף ורוד ולא חשבו שאני תוכי.  

מיטב האופנה בזארה שבקניון ושתי

איזה מנהג מקומי אימצת? לשבת על שטיח. בשושן לא שמעו על כסא. בכל מקום יושבים על שטיח: בכיתה, אצל חברים ואפילו בקולנוע. שלא לדבר על מוניות השטיחים המעופפים, שהן גם סכנת נפשות וגם מפגע אבק מטורף לכל מי שנמצא מתחת. מפה לשם, גם אנחנו עברנו לשבת על השטיח בבית. עוד לא ממש פיטרנו את הספה מתפקידה, בכל זאת הכלב מעדיף לישון עליה, אבל תכלס - אנחנו גרים על השטיח.

טיפ למיטיבי לסת: אוזני המן. מסתבר שמה שאנחנו קונים בארץ זה חיקוי עלוב מסין. בשושן נהוג לקנות את האוזניים טריות מהקצב, למלא ולאפות בבית. כמובן שמומלץ לקנות במקום מורשה ומאיכות טובה. ולא לשכוח לבדוק היטב לפני ההכנה שכל השיער נמרט.

שלומית היא מאסטר NLP, מנחה ומאמנת. מומחית לשינוי הרגלים ולשחרור מפחדים וחסמים. תוכלו לקרוא מהגיגיה על החיים בצרפת בבלוג הקסום שלה נשיכה צרפתית

שנייה לענות הייתה נורית: 
איך הגבת כשהודיעו לך שאת עוברת לשושן? למה? הלב שלי דפק בחוזקה כשהגבר גבר שלי חזר הביתה ושאל אותי אם מתאים לי ריחוקיישן לשושן. זה בהחלט לא מקום סטנדרטי, אבל החברה שהוא עובד בה נקנתה על ידי הפרסים (אין לי מושג למה יש להם צורך באבטחת מידע כל כך מתקדמת) לקח לי כוס מים אחת כדי להגיד לו שיאללה, זורמת ודווקא זה שהילדים ילמדו לדבר שושנית מדוברת יכול לפתוח להם דלתות רבות וזאת מתנה מטורפת.

חנות השיקויים של בגדן ותרש, תמונה נורית גאון

מה היה הכי קשה ומה הפתיע אותך לטובה? חצי שנה מהשיחה ההיא מצאתי את עצמי מסתובבת ברחבי השוק המקומי ונפעמת מהריחות, הטעמים, הקולנריה והמשקאות. הדמעות הציפו את עיניי באחד הימים כשהרגשתי כל כך בודדה והתגעגעתי לחברים ואז בעודי טוחנת עוגת קרפ שושני במילוי וניל החלטתי שאם כבר ריחוקיישן עדיף לשושן. ואז החלטתי לפתוח עסק לסיורים ייחודיים באזור שנקרא Wow שושן. חברת שושן איירליין פתחה קו שטיחים מעופפים ישירים מתל אביב למרסייאס מה שמאפשר לכל כך הרבה ישראלים להגיע תמורת 50 איספיהני לשני הצדדים ( 1 איספהיני=0.5 שקל) אז יאללה, תצטרפו אלי לסיורים כיפים בשושן נתראה בקרוב.

לקבלת מידע נוסף על סיורים עם חברת "Wow שושן", היכנסו לסרטון.

"אכלתי, נסעתי, טיילתי, פגשתי, חוויתי, הקשבתי, נפעמתי ובאתי לספר", נורית גאון עברה בעקבות בן זוגה לריחוקיישן בפרובנס ומצאה את עצמה אחרי שנה, בעלת חברת סיורים בעברית בפרובנס. בואו לטעימה מהאזור.

הצטרף אלינו לקפה, חברינו הטוב ברוך: 
איך הגבת כשהודיעו לך שאת עובר לשושן? למה? האמת היא שלמשך תקופה ארוכה הייתי באבל גדול. הצורך לעבור לשושן הגיע בגלל צרכי עבודה וקידום שלא יכולתי לסרב אליהם, אבל השמועות ששמעתי על שושן היו איומות ונוראיות. ניסיתי לקרוא קצת את מגילת אסתר כדי להכיר את ההיסטוריה של המקום והרגשתי הזדהות עם הפסוקים האלו על היהודים בשושן "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד; שַׂק וָאֵפֶר, יֻצַּע לָרַבִּים". עם הזמן קצת נרגעתי ואמרתי שאני אצליח לחזור תוך שנתיים וזה לא יוכל להיות כל כך נורא. 

מה היה הכי קשה ומה הפתיע אותך לטובה? האמת היא שהופתעתי בעיקר לטובה. קודם כל היחס של השושנים אלינו היה חם ומכבד מהרגע הראשון. אני קצת חששתי שההיסטוריה המשותפת של העמים שלנו תגרום להם להתנהג אלינו בחשדנות אבל מסתבר שהם רואים בעניין הזה רק קוריוז. השפה השושנית מאוד אהובה עלי בעיקר בגלל השימוש במילים שמציתות לי את הדמיון כמו אחשתרנים או בני הרמכים. הקושי הכי גדול שלי הוא בתחום הקולינרי. העובדה שהשושנים האלה מכניסים לכל מאכל פרג הופכת את כל האוכל שלהם להיות עם אותו טעם ממש. אפילו בהמבורגרים ובפיצות יש כאן פרג. אני מתגעגע לעולם המערבי בעיקר כדי להיכנס למסעדה שלא יודעת מה זה פרג. מצד שני המשתים הרבים שנערכים במדינה הם מקסימים ויפים.

הביתנים המקוריים של השוק המרכזי, "השוק האגגי", תמונה דנה לב

איזה מנהג מקומי אימצת? אחד הדברים היפים בשושן הוא ההתייחסות לילדים. לטענתם, בגלל העובדה שבני המן נתלו יחד איתו, הם רגילים לראות את הקשר בין ההורים לילדים כדבר מרכזי ולכן מקפידים לומר לפחות פעם ביום לילדים שהם אוהבים אותם. גם כשהילדים רחוקים הם לא מוותרים על משפטי האהבה.  בסופו של דבר הארכנו את השהות שלנו בשושן משנה לארבע שנים ואנחנו ממליצים לכולם לא להיבהל מהסיפורים על רילוקיישן בשושן.

ברוך גינזברגר מטייל הרבה בעולם במחירים זולים שאי אפשר היה לדמיין עד לפני כמה שנים. הוא  מאמין שכל אחד יכול למצוא חופשה במחיר לואו קוסט. בבלוג שלו מסביב לעולם תוכלו לקרוא על כל הטיפים לטיולים זולים.

רגע לפני פורים, אני מזמינה אתכם להציץ בבלוגים נוספים הלוקחים חלק ב"מיזם שושן הבירה" של קבוצת "הטיולוגים", קהילת בולגרי הטיולים של ישראל:

• לכל המידע על שושן הבירה: טיולים, סיורים ומטעמים, הכנסו לפוסט המרכזי ברואה עולם
• מידע על הסצינה הקולינארית בשושן בבלוג הטוריסטית
• סיור אלטרנטיבי בשושן, בבלוג אלטרנעטיבה
• גילויים והמצאות בשושן, בבלוג חמושה בעדשה
• ניתוח פוליטי על המצב עם שושן, בבלוג מסביב לעולם
• המלצות לטיול בשושן עם מתבגרים, בבלוג חלומות באופק
• המלצות לטיול בשושן עם ילדים, במטיילים בחו"ל עם ילדים
• על היעד החם של האביב בבלוג, עד הטיול הבא
• על חיי הלילה של שושן ניתן לקרוא בצ'יקאיןאאוט