משפחה במסע

ב 31.8 בכל שנה, מצוין ברחבי המרשתת, יום הבלוגים הבינלאומי. זהו יום שבו מיליוני (?) אנשים בכל העולם, חוגגים את אהבתם לצילום, לאכילה, לעיצוב ובעיקר לכתיבה (וחשיפה).  השנה זו הפעם הראשונה שאני משתתפת ב Blog Day ושמחה לקיים את מצוות הבלוגרים ביום זה, ולהמליץ על 5 בלוגים שאני אוהבת. שלושת הראשונים הם של בלוגריות ישראליות שעוסקות בחינוך, בסביבה ובחיים שלהן ואני מתחברת לכתיבה שלהן ולתוכן הזה. שני הבלוגים הבאים הם של בלוגרים רומנים, כיוון שהבלוג שלי עוסק הרבה ברומניה וחייב את קיומו למעבר שלנו לרומניה, חשבתי שזמן הראוי לתת לכך מקום היום. אז חבר'ה, הבמה שלכם. יום בלוגים שמח! קרדיט: ליטל ירון  בלוג: מגלה את השרון מורה בפיג'מה בלוג החינוך של ליאת שמרלינג-מאיר, הוא אחד הבלוגים הראשונים שיצא לי להכיר ולקרוא. ליאת היא מחנכת כיתות א'-ב', שהחינוך ואהבת הילדים זורמת בעורקיה. היא מתעדת את הגיגיה ואת יישומם בבלוג הזה שהוא מקסים במיוחד ונעים לקריאה. ובכלל, עצם העובדה שיש לה זמן לכתיבת בלוג די ראויה להערכה. קרדיט: ליאת שמרלינג-מאיר   בלוג: מורה בפיג'מה Urban Glanc...

כולם מדברים על סיביו ועל כך שחובה לבקר בה, אך אנחנו כבר שנה פה ונמנענו מלהגיע אליה.  למה? כיוון שזמן הנסיעה הוא כחמש שעות והבנות שלנו מקיאות וסובלות ברכב. ובכלל, כמה העיר הזו כבר יכולה להיות מעניינת...?  מפה לשם, החופש הגדול הגיע ואיתו חוסר המעש של הבנות והחלטנו לרכוש כדורים נגד בחילה ולנסות את מזלנו בדרכים. שינסנו מותניים ונכנסנו לרכב. אחרי חמש שעות נסיעה אינטנסיביות ואלף עצירות פיפי, הגענו לסיביו ובבת אחת כמו בתאום מראש, נפערה לנו הלסת. לא יכולנו להאמין למראה עינינו, כאילו שחזרנו אחורה בזמן לימי הביניים, תפאורה קסומה ומרהיבה של עיר גרמנית עתיקה נפרשה מולנו. עיר גרמנית עתיקה נפרשה מולנו סיביו מתהדרת בחלונות מעוטרי וילונות ופרחים, גגות אדומים מיוחדים, חומת מגן עתיקה ומגדלי תצפית משוננים. היא הוקמה במאה ה- 12 על ידי קבוצת סקסונים (גרמנים) ומרכזה ההיסטורי משומר היטב. שיטוט ברחובותיה מעלה מיד דמיונות וניחוחות של שווקים עתיקים, גברות בשמלות מהודרות, נערי חצר מרושלים וחיות חווה המתרוצצות בכל פינה.   העיר שומרת עד היום על השם הגרמני שלה, הרמנשטט Hermannstadt,...

האגדה של היפיפיה הנרדמת הקסימה רבות מאיתנו כשהיינו קטנות, על אף כמה חורים בעלילה שאינם נשמעים הגיוניים. אחד מהם, שנראה לי מוזר במיוחד, היה הפרט בסיפור המתאר את הנסיך מגיע לטירה כעבור 100 שנות תרדמה, והטירה מכוסה בצמחיה. הוא נאלץ לפלס את דרכו עם החרב בינות לענפים ולקוצים כדי להתקרב לנסיכה.  עכשיו, ניחא דרקון, ניחא מכשפה, ניחא פיות. טירה ענקית שמתכסה כולה כל כך מהר? תודו שזה מוזר. ואז עברתי לרומניה וגיליתי שזה אפשרי! אני רואה מול עיני צמחים גדלים, ממש רואה את ההתפתחות והצמיחה שלהם.  משבוע לשבוע עוד ועוד ס"מ מתווספים. המוני צמחים מטפסים מכסים בתים ובניינים ומאות עצים שתולים ברחובות העיר ומצלים על הולכי הרגל.  מלבד בתקופה המושלגת, רוב השנה ירוק בעיניים. גם עכשיו באוגוסט, כש 31 מעלות בחוץ, ירוק בעיניים. ירוק ואדום וסגול, הרומנים מגדלים פרחים בכל מקום ובכל צורה. שיא הקיץ, שיא החום, וברומניה הכל פורח כישראלית, אני רגילה לצהוב קייצי. צמחים שרופים/חרוכים/יבשים שמנסים לשרוד את שעות האור עד לבוא החורף. והנה פה, למרות החום הרב הכול ירוק וצבעוני מסביב. פניתי לידיד...

אני ישראלית. ישראלית צברית. נולדתי בישראל וגדלתי בישראל. אכלתי במבה מגיל 4 חודשים, ביומולדת שלי הגישו פיתה עם חומוס, בגדול נוח לי כשחם לי ובלילות אני חולמת על הים. ואז עברתי לחו"ל ופתאום אני מוצאת את עצמי מבקרת בבית שלי. זה מוזר. ביקור מולדת הוא ביקור שמשלב תחושות שונות שקשה להגדיר אותן, מאין מאניה דיפרסיה לשבועיים.  געגוע מופיע עם רצון להתרחק, תחושת אהבה עצומה ומייד אחריה דחייה, צחוק רודף בכי, כל הבטן מתערבבת והלב לא יודע מנוח. כשהסתיים הביקור חזרתי לבוקרשט, שהיא איפה שאני גרה אבל היא לא המקום שאני קוראת לו בית. ולהפתעתי, החזרה לפה משולבת בתחושת נינוחות מוזרה, נינוחות בייתית אפילו.... שמורת הבונים סטייל תאילנד בתל אביב מוזיקה, טורניר חופים, חתיכים, אווירת חופש ניסיתי לסכם את הביקור בארץ באופן שישקף את הטרוף הרגשי שחוויתי. אוהבת את ישראל בכל נימי ליבי ומשועשעת מהיכולת להסתכל על הדברים מהצד. מקווה שיצחיק אתכן.  # תודה ללי טישלר-לינדן על הפלפולים והחידודים. לקריאת הטור המלא במאקו, מוזמנות ללחוץ פה בשבוע הראשון בשבוע השני מזג אוויר יוא...

חבר כתב לי לפני כמה ימים שאני "חיה את החלום" ומאז המילים האלו מהדהדות לי בראש. אני נוהגת ברכב, מסתכלת סביב ושואלת את עצמי: "זה החלום?", "האם כך נראה האושר?" אם אני חיה את החלום, האם אני לא אמורה ללבוש לבן ולרחף באוויר מוקפת לבבות וזיקוקי דינור? איך זה שאני מרגישה את השגרה הרגילה וגרורותיה משתלטות על חיי, על חיי החלום שלי? חלומות על חיים אחרים - ציור של Regina Shafir בבחינה מדוקדקת יותר של העניין, מסתבר שכן. אני חיה את החלום. אפילו כמה חלומות. חלום הבית הפרטי - בית פרטי (עם לבנים אדומות וקמין בסלון) וחצר -  ✔️ חלום הרילוקיישן - עברנו לפני שנה לרומניה, הבנות במסגרת לימודים פרטית מהיוקרתיות במדינה, לומדות אנגלית - ✔️ חלום הלא לעבוד - אנחנו חיים במדינה כל כך ענייה, שפער המחירים הנוצר מול המשכורת של בעלי יכול לאפשר לי להישאר בבית ולעשות מה שבא לי בזמני החופשי. מה שבא לי - ✔️ אני מרימה את הראש, מחפשת את זיקוקי הדינור ותוהה למה אני לא מרחפת מאושר. יכול להיות שכל החלומות האלו, על הבית הפרטי והחצר, על להיות זמינה תמיד לילדים ולהכין ארוחות טריות כל ...