משחקים בשלג

שלג פה. וקר. כלומר, ממש קר.
קר כזה שאי אפשר ללכת ברחוב ולדבר בנייד בו זמנית כי האצבעות ינשרו למדרכה.

כפפות סקי נגד מים, מאפשרות לשחק בשלג ולא לאבד אצבעות.

עכשיו, אני נולדתי בישראל וחייתי רוב חיי באזור השרון. משמע, חום לחות ושאריות חול באוויר. גדלתי להיות מהאנשים האלו שאוהבים חום. פשוט כי זה מה שהכרתי. כפעוטה הזעתי בעריסה, הזעתי בעגלה ונטפתי זיעה בכיסא ברכב.
כילדה הזעתי בהפסקה בחצר, הלכתי לשיעורי שחייה עם ביה"ס והזעתי בחולצת התנועה בפעולות בקן.
כאמא... טוב, כולכן מכירות את הרגעים האלו, בחמש אחה"צ בגן השעשועים, מתרוצצת אחרי הילדים כשהחזייה זועקת להחלפה בדחיפות. למעשה, המקום היחידי שלא מזיעים בו בישראל הוא המשרד.
הפכתי להיות אדם כזה, כמו רוב הישראלים, שהלחות והזיעה לא מפחידים אותי ולא ימנעו מבעדי לצאת לטייל/לישון בחוץ/ללכת לים/לרדת לגינה/מחקו את המיותר. פשוט מוצאים את השעה הנכונה ביום והחיים מתנהלים כפי שהם, בזיעה.

מפה לשם, עברנו לרומניה, ינואר, מינוס ארבע מעלות ושלג. ש-ל-ג.
שלג זה קסום ורומנטי והוליוודי מאוד. למעשה, התרגשנו למדי כשנפלו עלינו פתיתי השלג הראשונים, וכשקמנו בבוקר לרחוב לבן ומבריק כמו ארמונה של אלזה.

"איך את יודעת לעשות את זה?" שאלתי. "אמא, כולם בגן עושים ככה".

אבל פתאום שמתי לב שכבר שני סופי שבוע שאנחנו מסוגרים בבית, ממש לא מוציאים את האף החוצה. ושבשבועיים האחרונים, הלכנו הביתה מייד אחרי הגן ונשארנו בו עד למחרת. עכשיו, כשנשארים בבית כל כך הרבה זמן, משתעממים. וכשמשתעממים רבים. ומהון להון, המון זמן מסכים. הרבה יותר מידי. קלטתי שאני כבר מטפסת על הקירות וגם הבנות והבנתי שחייבים לצאת החוצה. הרי לא יכול להיות שכל האנשים שחיים בארצות קרות מעבירים חודשים שלמים סגורים בבית, נכון???

שלא תבינו לא נכון, בבית נוח ובעיקר חמים ולצאת החוצה זה קצת מעיק. איך הקטנה שלי אמרה לי? :אמא, הרוח נושכת לי את הפנים". צריך להתלבש בביגוד מיוחד כמו חרמונית, לנעול מגפיים מסורבלות, לחבוש כובע, כפפות וצעיף, כמובן אחרי שכולן הלכו לשירותים, אספו את השיער והסיטו את כל ההפרעות האפשריות הצידה.
ובכל זאת, נצא החוצה. למה?

ציור תלת ממדי: ערמנו שלג מעל הלב ובניגוד לחול, הוא פשוט נשאר שם ולא מתגלש למטה

כי היציאה החוצה ובמיוחד המשחק בחוץ, מפעילים את הגוף. חידוד כלל החושים, חיזוק השרירים, המרצת מחזור הדם, אימון שרירי העין לראיה מרחוק, חיזוק רצועת הכתפיים והגב, כל הדברים האלו קורים בחוץ בפעולה ולא קורים כשאנחנו יושבים במקום סגור.
הבחוץ כל הזמן משתנה. ריחות חדשים, הרוח מתחילה ומפסיקה לנשוב, אור, חשכה. כל אלו מאתגרים את הילדים שלנו ומגוונים להם את המשחק. הבחוץ המשתנה הזה הופך את המשחק למעניין יותר ולא מונוטוני (דמיינו משחק מחבואים בבית לעומת משחק מחבואים בחצר בשעת ערביים).

נותר עניין אחד מרכזי למדי שהטריד אותי (אם נשים את הקור והארגון לקראתו בצד) מה עושים בחוץ? מינוס ארבע מעלות, שלג וקרח בכל מקום. אז נכנסתי לפינטרסט, הכנתי רשימת רעיונות של משחקים בחוץ, נשמתי עמוק ויצאנו.
התחלנו עם הדברים הבנאלים:
1) בניית איש שלג
2) ציור כוכב על הגב (ראו תמונה למעלה)
3) ציור תלת מימדי

המשכנו לדברים קצת אחרים:
4) איקס עיגול

איקס עיגול בשלג. רצוי עם מקל ולא עם האצבע.

5) זיהוי עקבות

ציפור

                       חתול

           

אז איך היה לנו? היה מדהים. הבנות צחקו מכל הלב והתרוצצו ממקום למקום בשמחה אמתית. החיוך לא ירד להן מהפנים והן לא רצו לחזור הביתה גם כשכבר החשיך. אז הכנתי רשימה לפעמים הבאות:

7) בניית זחל או כל חיה אחרת

כי נמאס לי מאולף                צילמה Heather Weston

6) תחרות קליעה

איך לא חשבתי על זה בעצמי?!     צילמה: Kindra Clineff

7) הפרחת בועות סבון וצפייה באיך שהן קופאות

הסבר בבלוג הזה: https://www.firefliesandmudpies.com/frozen-bubbles/

8) מבוך 

 הסבר בבלוג הזה: http://www.lifewithmoorebabies.com/2013/03/snow-maze.html

ועוד משהו קטן לסיכום, ברומנית יש 5 מילים לשלג ( Nameti, Zăpada, Nea,Omăt שהיא ערימת שלג ו Ninsoare שמתארת שלג נופל), לאסקימואים על שלל ניביהם יש 40 מילים לשלג, ולסקוטים יש 421 מילים שונות לשלג ולתהליכים שקשורים בו!

לנו יש מילה אחת. עתיקה למדי אבל אחת. מה שמעיד על המקום שהשלג תופס בחיינו." לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶגיַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. (ישעיהו, פרק א, פסוק יח)"

שלג הפחיד אותי. כמה שהוא יפה ככה הוא לא מוכר' ולא ידעתי איך לגשת אליו ומה לעשות אתו. אבל הקרח נשבר ואנחנו מוכנות ומזומנות לעוד רגעים כאלו של צחוק, שמחה וחיוכי ענק כמו שהשלג זימן לנו היום כששיחקנו יחד בחוץ.



משחקים בשלג, בגרסה פשוטה אפילו יותר אפשר למצוא פה