אחרי החגים, הגרסה הנוצרית

חג המולד. 
מה מעורר בכם השם הזה? בי הוא מעורר קצת אי נוחות. זרות. ואולי אולי קצת סלידה. ח-ג  ה-מ-ו-ל-ד כל כך נוטף ישו, משיחיות וחגיגיות נוצרית שהוא כל כך לא שלי, לא נגיש ולא מושג, שגורם לי לזוז באי נוחות רווית בורות בכסא.
כשאני אומרת חג המולד אני רואה לנגד עיני בובת תינוק שוכב באסם עם מריה מגדלנה עטופה באדום ושומעת ברקע מיסה לטינית כבדת משמעות.

אבל כריסמס? כריסמס זה כבר משהו אחר לגמרי.
כריסמס זה חג נוצץ ומשלהב, עמוס מתנות, ילדים מצחקקים, ממתקים, אלכוהול וכמובן אורות מרהיבים. כשאני אומרת כריסמס אני רואה לנגד עיני משפחה מאושרת בסוודרים תואמים, תולה קישוטים מבריקים על עץ אשוח ירוק עד שעומד בסלון.

התרגשות רבתי למראה האשוח הנוצץ, המתנות לרגליו וכרכרתו של לסנטה קלאוס

בוקרשט היא אחת הערים המוארות ביותר באירופה בכריסמס

אין ספק שהוליווד העבירה לי את המסר היטב. שנים של סרטים וסדרות אמריקאיות, הטביעו עלי את חותמו של כריסמס בלי שאכיר באמת את טיב החג. כל ילד מערבי טוב יודע מהו כריסמס וכיצד רצוי וראוי לחגוג אותו. מרכז החג הוא כמובן המתנות המונחות מתחת לעץ האשוח המקושט. אותו עץ שבסרטים כה רבים ראינו איך מעמיסים אותו על רכב סטיישן פתוח כשברקע גבעות מושלגות.

עץ האשוח המרכזי בשוק כריסמס בבוקרשט

השנה, עם המעבר לרומניה והלימודים בביה"ס לא יהודי, חווינו את כריסמס במלוא הדרו, שבוע שבו כל בוקר מקהלה עם שירי חג שרה לנו בגן של הילדה, קישוטים יפיפים הבנות הכינו בשיעורי האומנות, שוק חג מולד מוטרף במרכז העיר, מלא דוכנים אורות ומופעים לתוך הלילה ועוד ועוד חוויות נעימות וחדשות.
כל זאת עורר דיונים רבים עם חברים על מה עושה משפחה יהודית בתקופה הזו של השנה, ואיך היא מתמודדת עם כל היופי הזה אל מול ילדיה. על כך יש לי הרבה מה לומר ולספר ואולי אכתוב על כך בהזדמנות אחרת. הפעם אני רוצה לכתוב על "אחרי החגים". 
חופשת הכריסמס מאחורינו ומסתבר שיש לנוצרים "אחרי החגים" משלהם. ומה קורה אחרי החגים? לא יודעת. בהוליווד הסרטים מסתיימים תמיד בשיא הכיף ולא מראים את המנהלות המשעממות של אחרי החגים.

להפתעתי הרבה, זה מה שאני רואה ברחובות בוקרשט בשבוע האחרון:


 


למה להפתעתי? כי אף פעם לא חשבתי על זה. 
החג הזה זר לי ונוצץ לי ומעולם לא התקרבתי אליו מספיק כדי להכיר את המשמעות היומיומית של החוויה המשפחתית הנוצרית. בדרך לביה"ס, בדרך לעבודה, בכל פינת רחוב, זרוקים עצי אשוח ליד הפח. וכך גיליתי שעצי האשוח גדלים בחוות ייעודיות וכשמגיע חג המולד, כורתים אותם. כורתים! לא היה לי מושג, לא דמיינתי אפילו. ראיתי את הסרטים והסדרות ואף לא חשבתי על מה ואיך עומד העץ הזה במרכז הסלון (על סטנד פלסטיק או ברזל, כמו שמשיה גדולה).

ברחבי העולם קיימות אלפי חוות המגדלות במשך 8-12 שנים עצי אשוח. העצים הללו מספקים מחסה ומזון לבע"ח רבים והם חלק ממערכת אקולוגית עשירה ומפוארת ובכך תורמים לסביבה ולאוויר שאנו נושמים. עצי האשוח גם מספקים בסיס נהדר לדבורים ומאבקים שונים. הידד לחוות האשוח!
יתרה מכך, בדומה לחוויית קטיף התותים שמספקים מושבניקים בישראל למשפחות עירוניות, חוות האשוח הטובות ביותר, מספקות למשפחות את חוויית הכריתה. משהו כמו: "בוא לחווה, טייל בשלג וכרות במו ידייך את העץ שיקשט את חגך השנה"

השנה נמכרו בארה"ב לבדה מעל ל 28 מיליון עצי אשוח לחג המולד (רציתי לכתוב את זה במספרים אבל זה מספר כ"כ מוטרף שפחדתי להתבלבל באפסים), (סתם, אל תאמינו לי, ברור שאני יודעת כמה אפסים יש ב 28 מיליון עצים).
אתם מתארים לעצמכם כמה עצים נכרתו ונמכרו בכל העולם? לא חבל על כל הסנאים, ציפורים, ארנבונים וחרקים שגדלים וחיים בצל האשוחים הללו? לאן הם ילכו?

ובכן, החלופה המקובלת היא לרכוש עץ אשוח מפלסטיק, כזה שניתן להשתמש בו שנה אחר שנה ולרחם על העצים האמיתיים. מעבר לעובדה שזה פחות יפה, בסוף העץ מתיישן, לא מתמחזר ומתכלה לאט. בנוסף, עצי הפלסטיק - רובם ככולם, מפיקים רעלים רבים בעת הייצור שלהם ומכילים PVC (פוליוויניל כלוריד) שרק לפי השם המפחיד שלו אתם יכולים לנחש כמה בריא להציב אותו בסלון החמים ליד הילדים (ממש לא בריא).

עץ פלסטיק, תודו שזה פחות מרשים.

שיטוט קצר ברשת העלה שיש אפשרות פחות פופולארית והיא שכירת עץ אשוח הגדל למרב החמידות בעציץ. לדעתי זה ממש נחמד, יש אפילו משפחות ששוכרות כל שנה את אותו העץ ונותנות לו שם.

אז מה מטרת הפוסט מלבד השקטת הקנאה הסמויה שלי בחוגגי הכריסמס? 
להזכיר לנו שמאחורי חגיגות ענק יש עולם שלם של פרסום, שיווק, לחץ חברתי ונורמות שהתחילו קטן וחמוד והפכו לתעשייה. אולי הגיע הזמן שנטיל ספק בהרגלים ובמסורות מסוימות ונבחן חלופות ידידותיות יותר שאיתן אפשר לחגוג עם מצפון נקי ודאגה לסובב אותנו. 
מי אמר ל"ג בעומר ולא קיבל?


 לאלו מכם המציבים עץ בבית, הנה כמה רעיונות על מה שניתן לעשות אתו אחרי החג.





תגובות

  1. את אלופה דנה ! ברומא למרות שהכל היה מקושט זה היה הרבה פחות מאשר במזרח וצפון אירופה. וגם את העצים לא ראינו אחכ ברחוב ובסופרים מכרו אשוחים קטנים בעציץ. למרות שהילדות לחצו, לא קנינו.... אולי בשנה הבאה נקנה אחד למרפסת...

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ניקול :) מוזמנים אלינו בשנה הבאה, ליהנות ממראות החג.

      מחק

פרסום תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

בוקרשט עם ילדים - המלצות למקומות באוויר הפתוח

10 דברים לעשות עם ילדים בסיביו Sibiu

בראשוב עם ילדים - המלצות לטיול