משפחה במסע

עד לפני כמה חודשים, כשהיינו מתעוררים לשבת עצלה כזו ללא תוכניות, היו שתי אפשרויות פעולה מבחינתנו. אם זה יום קיץ - הולכים לים ובצהריים מתקפלים מלאי חול לאחת הסבתות למקלחות, ארוחה והתנחלות בסלון אם זה יום קר - הולכים לאחת הסבתות להתנחלות בסלון כיוון שכבר לא כ"כ פה ואין לנו ים בקרבת מקום ובהחלט גם לא סבתא, נאלצנו להעסיק את עצמנו וכך קרה שהחלטנו לנסוע ל Snagov זהו כפר קטן השוכן 30 ק"מ מבוקרשט, בקצהו האחד יער שמוכרז כשמורת טבע ובקצהו השני אגם סנגוב שהוא בכלל לא אגם אלא לימן של נהר יאלומיצה שעובר בקרבת מקום. גודלו כ 6 ק"מ ועומקו 9 מטרים. באמצע יש אי גדול כך שלעין בלתי מזויינת  (חיחיחי) זה בהחלט נראה כמו אגם לכל דבר. בין הכפר לאי מחבר גשר גדול וארוך. כשהגענו התקרר פתאום והכול התמלא ערפל, בקושי ראינו את האי בקשה הגשר וזה היה אפילו קצת מפחיד, מייד הפכנו את זה למשחק ורצנו את רוב הדרך עם הבנות. ערפל לכבוד Halloween המתקרב ובא לשמחתנו הרבה באי חיכה לנו פארק שמור ומטופל ובמרכזו מנזר סנגוב. במנזר הזה קבור ולאד צפאש הידוע גם כ"דרקולה...

החגים הגיעו ואיתם גם ביקורים מהארץ. בראש השנה היו כאן בני משפחה שבאו לחגוג איתנו ובשמחת תורה זכינו לביקור ראשון של חברים. אתחיל עם מילות תודה ענקיות: תודה תודה תודה שבאתם!!!! חיממתם את ליבנו, הארתם את ימינו ושימחתם אותנו מאוד! ועכשיו למילים אחרות. תאיר ונועם נחתו ברביעי בצהריים עם ילד בן 7, ילדה בת 4 ותינוק מתוק. הם חברים שלנו הרבה שנים אחורה, למעשה נועם ואני חברים עוד מכיתה ז'. עברנו לא מעט בשנים הללו. שבתות שיצאנו יחד מהצבא, טיולים עם החבר'ה במדבר, הופעה מביכה בחתונה אחד של השני, חופשות לידה משותפות עם תאיר, קמפינג עם הילדים, אבל שום דבר לא מתקרב בחוויה ובהרגשה לחמישה ימים אינטנסיביים של שהות משותפת תחת קורת גג אחת. החברות שלנו מבוססת על הרבה מאוד כבוד, הערכה, אהבה וחוויות משותפות, הבסיס הזה הוא הכרחי, כי גדלנו להיות אנשים שונים למדי אלו מאלו. תאיר ונועם, כשמם כן הם. מאירים את הסביבה והעולם. הם נעימים וחייכניים, רגועים מאוד וסבלניים (בחיים לא שמעתי אותם מרימים קול על ילדיהם!!), זורמים עם החיים ומקבלים הכול בהבנה ובחיוב. ואנחנו.... המממ... איך לומר.... אנחנו לא כאלו. ת...

חברים אהובים הגיעו לביקור וניצלנו את המאורע לטיול משותף מחוץ לעיר. משתתפים: 2 זוגות הורים עייפים 2 בכורים נלהבים בני 6.5 2 נינג'ות בנות 4 ותינוק מתוק בן 8 חודשים יציאה: ביום שישי יצאנו על הבוקר כדי לא להיכנס לפקקים. לאן: לכיוון בראשוב - עיירת סקי גרמנית, מתוירת אך קסומה, שוכנת בגיא רגוע בינות להרים עמוסי עצים בשלכת. בדרך: בגלל צרכי הילדים ידענו שלא נוכל לנסוע ברצף והחלטנו לעשות עצירה ארוכה בדרך. בהמלצת Itzhak Kirber  הגענו למסעדת Gura Diham  הנהדרת. מסעדה רומנית טיפוסית במבנה עץ עם פוחלצי דובים על הקירות. אכלנו מרק חם שהוגש בקערת לחם וטרפנו קינוח פפנאש מתוק במיוחד. ממש מחוץ למסעדה ביער חיפשנו פיות ופטריות המסעדה ממוקמת בתוך הפארק הלאומי Bucegi. מסביב למסעדה הרים מושלגים, נחלים זורמים ויערות אמיתיים בהם ניתן לטייל רגלית או עם ג'יפ. ניצלנו את המיקום הנפלא להליכה ביער עם הילדים, ראינו המון סוגי פטריות (לא לגעת! רעיל) שכשכנו רגליים במים וחיפשנו דובים. 20 דק' מתום הטיול וכבר הגענו לבראשוב.    חיפוש פטריות - אטרקציה לילדים מרק בלחם בבר...

אתמול התקיים יום הזיכרון לשואה ברומניה, כלומר, יום זיכרון ממלכתי רשמי שבו מדינת רומניה זוכרת את קרבנות השואה שנרצחו על אדמתה. מרשים למדי הייתי אומרת, לולא הייתי יודעת שהיום הזה הוא חדש יחסית ונקבע רק אחרי שפורסמו ממצאיה של "וועדת ויזל"- וועדת חקירה בינלאומית בעניין השואה ברומניה שהוכחשה שנים רבות באופן רשמי על יד הממשלה. הח"כ יוסי יונה נואם בטקס, בכניסה לאנדרטה. כיבדו בזרים: הקהילה היהודית, קהילת "רומה" הצוענית, ממשלת רומניה, ישראל ושגרירויות חברות למעשה, יש כאן עניין קטן ומורכב להבנה, מצד אחד, מחצית הקהילה היהודית הושמדה ומצד שני, מחצית הקהילה היהודית ניצלה. חיו ברומניה 850,000 יהודים! זה ממש ממש הרבה אנשים, משפחות, ילדים, בתים, קהילות. שאינם. אחד הדברים שמייחדים את רומניה בהקשר השואתי הוא שרדיפת יהודים באופן שיטתי התחילה עוד לפני שהנאצים הגיעו לפה, לגמרי ביוזמת הרומנים, וזה די מבאס כשחושבים על זה (מדינה נוספת שזה קרה בה היא קרואטיה. כל יתר המדינות פעלו בהוראת וביוזמת השלטון הגרמני). כלומר, אין שום תרוץ מדיני או פוליטי להסתתר מאחוריו ויש הר...